י
ליד חיפה. במלחמת ששת הימים השתתף כצנחן בקרב על ירושלים. תואר ראשון במדעי החברה בחיפה1967-1970 יצא כשליחות מח' הנוער והחלוץ לארה"ב ב1972 אך שב ארצה לשירות קרבי במלחמת יום הכיפורים. בתקופה זו החליט ללמוד לרבנות. 1974-1977 למד לתואר שני בהיברו יוניון קולג' ובאוניברסיטה העברית בירושלים. ב1977 הצטרף עם משפחתו לשנתיים הראשונות לעליית קיבוץ יהל בערבה על הקרקע. 1979חזר לחיפה וכיהן כרב הראשון של קהילת 'אהל אברהם' ומורה לתלמוד ב'מרכז חינוך ליאו באק'. 1985-1990 למד לדוקטורט בספרות חז"ל בהיברו יוניון קולג' בסינסינטי. חזר לחיפה כמרכז לימודי יהדות ב"ליאו באק" ושירת כרב קהילת 'מוריה' (1992-2002). נשיא כנסת הרבנים בישראל (1996-1998) ומרצה-אורח לתלמוד באוניברסיטת חיפה. 2003 יצא לשבתון כמרצה לתלמוד בלוס אנג'לס, 2004 בתפקיד דומה ב- Leo Baeck College בלונדון. חזר ארצה וכיהן כרב בקהילת התנועה המסורתית 'מגן אברהם' בעומר. בשלוש שנים אחרונות היה רב הקהילה ליהדות מתקדמת בוורשה, פולין.
כשמקרינים סרטי מתח בטלויזיה מפסיקים את העלילה ברגע של מתח, ומשדרים סדרה של פרסומות. גם באופרות סבון לא מסיימים פרק ב'הפי אנד' כשהכל בא על מקומו בשלום, אלא במצב שמשאיר את הצופים במתח, כך שכל צופה יחליט/תחליט לראות את התכנית הבאה כדי לדעת איך זוג האוהבים המקסימים פתרו את המשבר ביניהם, או איך ניצל הגיבור טוב הלב ממלכודת שטמנו לו ה"רשעים"...
“הצילני נא מיד אחי מיד עשיו...” [לב 12] מתפלל יעקב. הוא כבר יודע שעשיו בדרך לפגוש אותו אחרי יותר מעשרים שנה שלא התראו. האם פני עשיו לחיבוק אוהב או לחיבוק של דב? לנשיקה או לנשיכה? האם יש סיכוי שעשיו שכח את מכירת הבכורה וגניבת הברכה ע"י אחיו התאום אשר מראשית חייהם עקב ועקף אותו?
כעס ורוגז בין קרובי משפחה מכאיב יותר מכעס ורוגז בין זרים. בגלל קרבת הדם אנו מניחים מראש שקרובי משפחתי יקבלו אותי כפי שאני, על יתרונותיי וחולשותיי, הצלחותי וכשלונותי. לעיתים קרובות כגודל הציפיות כך גודל האכזבה!
המשך קריאה: פרשת השבוע - ויצא - תשעו - גדרות הפרדה בין קרובי משפחה
"...ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו, לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור. כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שניים בכל אשר ימצא לו, כי הוא ראשית אונו, לו משפט הבכורה" [דברים כא 16-17]. הפסוק יוצר רושם שהקורא כבר יודע מה הוא 'משפט הבכורה' למרות ש'משפט' זה איננו כתוב במפורש במקום אחר בתורה. זו היתה 'נורמה' אצל רוב עמי קדם, עוד לפני מתן תורה. 'משפט הבכורה' מושתת על הנחה שהבכור הוא 'ראשית אונו' של האב, הראשון במתנות אלהים להוריו, ולכן גם 'מוקדש' הבכור ויש 'לפדות' אותו [אנציקלופדיה מקראית, כרך ב, עמ' 123-126]. מעמדו של הבכור חוסך התלבטות במקרה שהאב הלך לעולמו כאשר כמה מבניו/בנותיו עדיין לא הגיעו לבגרות. האחריות עליהם תיפול על הבכור. על כך יש להוסיף אבחנות סוציולוגיות: הבכור הוא בעל נסיון רב יותר מאחיו כי נולד לפניהם. הוריו ה'טריים' משקיעים בו יותר דאגה ותשומת לב (באלבום התמונות של בתי הבכורה כתינוקת יש פי שניים תמונות מאשר באלבומי התמונות של אחיה ואחותה הצעירים כאשר היו באותו גיל)
ספר בראשית הוא קריאת תיגר על הנחת היסוד של 'משפט הבכורה': קיין הבכור רוצח את הבל אחרי שאלהים מעדיף את מנחת הבל על מנחתו. יצחק הצעיר יורש את אביו וישמעאל הבכור מגורש מן הבית למרות שהגר ניתנה לאברם כאשה, לא כפילגש [בראשית טז 3]. יוסף, בן האשה האהובה, מועדף על פני אחיו הבוגרים. יעקב אבינו עוקף את 'משפט הבכורה' שלוש פעמים בחייו: כצעיר הוא 'קונה' את הבכורה מעשיו וזוכה במרמה בברכה שנועדה לבכור. בזקנותו הוא נותן מעמד בכורה ליוסף ע"י שהוא רואה את אפרים ומנשה כאילו הם בניו שלו [מח 5] שניהם נוחלים כשבטים עצמאיים בארץ ישראל וכך זוכה יוסף ל"פי שניים" מאחיו. בנוסף לכך הוא מעניק את הברכה שנועדה למנשה, בכורו של יוסף, לאפרים הצעיר. אפילו בין בני לאה, יהודה, הרביעי בסדר הלידה, הוא המנהיג האמיתי, ולא ראובן הבכור...
לכאורה, יוצא-דופן בסיפורי בראשית הוא אברם, הבכור בין שלושה אחים הזוכה לבכורה אמיתית! אמנם כך הוא בעיני אלהים, אך לא בעיני תרח אביו! תרח יצא מאור כשדים אחרי שהבן הצעיר נפטר והמשפחה מתיישבת בחרן (צפון-מזרח סוריה). אברם הבכור מתנתק מאביו בכורח הציווי "לך לך... ומבית אביך" ומרחיק נדוד לארץ חדשה. נחור, האח השני, נשאר עם האב הזקן בחרן. תרח היה בן 145 כאשר אברם 'נטש' אותו והוא האריך חיים עוד 60 שנה אח"כ, בחברת בנו השני. אם תרח לא חילק את רכושו בחייו, נחור הוא זה שזכה ברוב רכוש אביו. אברם התעשר בזכות עצמו ("ואת רכושם אשר רכשו" ולא 'אשר ירשו') ובזכות אשתו, אך לא בזכות 'משפט הבכורה'.
האם יש בכלל משמעות מי נולד קודם בין אחים/אחיות במשפחה? לפי הפסיכולוג אלפרד אדלר התשובה היא חיובית! ההבדל איננו מתבטא רק במספר התמונות שבאלבום, אלא בעיצוב האופי, הנגזר מהדרך בה תופס הילד את ציפיות הוריו ממנו כבכור, שני, אמצעי או צעיר האחים.
הפרדוקס של אפליית הבכור לטובה מגיע לשיאו בתיאור האחים, עשיו ויעקב: לא רק ששניהם בני אותה אם (בניגוד לבני אברהם ובני יעקב) הם תאומים! הפרש הגיל ביניהם איננו אפילו שעה אחת, כי יעקב יצא מרחם אימו כשידו אוחזת בעקב אחיו. פרשת תולדות מביאה את 'משפט הבכורה' עד אבסורד. חוק הוא עניין לניסוח פורמאלי, וכמעט תמיד יש מצב בו יישום החוק כלשונו יוצר אבסורד. יעקב "קונה" כביכול את הבכורה מידי עשיו. אילו היה עשיו חכם היה פונה לבית מדרש של שם ועבר או שואל את אביו: האם ל'מכירה' זאת יש תוקף? קרוב לודאי שהיו פוסלים אותה מכל וכל, אך עשיו עצמו לא ייחס לבכורה חשיבות –מדוע? כי אבא אוהב אותו! אביו, יצחק, אוהב אותו לא כי הוא יצא מרחם אימו כמה שניות לפני אחיו, אלא בעיקר כי עשיו פיתח את התכונות שחסרות אצל האב: הוא חזק, הוא עוסק בצייד (בעברית העכשווית הוא 'גבר גבר'). יצחק היה היחיד בין שלושה האבות שעסק בחקלאות. החקלאי לרוב הוא פחות לוחמני ותוקפני מן הצייד. "כי ציד בפיו" [כה 28] המדרש טוען שעשיו ידע להחניף לאביו, אך פשט המקרא הוא טקסט מקוצר: כי (עשיו שם בשר) ציד בפיו (של יצחק), כמשתמע מתרגום אונקלוס. לאדם עיוור צריך להביא את האוכל כמעט עד פיו!
אדלר טוען כי "ככל שהמשפחה פחות תחרותית, כך יגדל הדמיון באישיותם של הילדים". בבתיהם של אברהם ויעקב התחרותיות בין האחים נבעה מריבוי אימהות. הם ירשו תחרותיות מאימהות שונות. מדוע עשיו ויעקב פיתחו תכונות אופי שונות? הרקע האישי השונה של יצחק ורבקה גרם לכך שכל אחד משני בניהם טיפח תכונות שונות. עשיו שאף להיות חביב על האב, יעקב פיתח תחכום וערמומיות כדרך לשרוד בעולם בו הסובבים אותו (אחיו התאום בהווה, לבן הארמי בעתיד) חזקים ממנו, ותכונות אלה חביבות על רבקה, כי נשים בעולם פטריארכאלי נאלצות לפתח תכונות של תחכום וערמומיות.
"גם ברוך יהיה" [כו 33]. במלים אלה מבטא יצחק את תחושתו שאמנם הברכה הראשונה שבירך זכתה ל'סייעתא דשמיא' –הברכה נתמכת ע"י אלהים. למרות זאת נבהל יצחק מהקיצוניות של ברכתו הקובעת יחסי אחים של שלטון ונחיתות: "...הווה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אימך" [כז 29] ולכן הוא מאזן את הברכה בדברי נבואה לעשיו: "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך".[כז 40]
יהיו צאצאי עשיו בזמן הזה אשר יהיו, יהי רצון שצאצאי יעקב ועשיו יחדלו מן האשליה שהאחד יגבר וישעבד את אחיו. יהי רצון שכל אח וכל לאום יאמץ באמת ובתמים את דברי עשיו ליעקב: "יש לי רב, אחי, יהי לך אשר לך" [לג 8]
הרב ד"ר גיל נתיב
בני דורי שהאזינו למצעד הפזמונים בשנות הששים, זוכרים היטב להיט ששרה זמרת ושחקנית קולנוע Doris Day דוריס דיי: Love and Marriage, go together like a horse and carriage
איך להסביר את הסתירה בין התנהגות אברהם המקבל הודעה על כוונת אלהיו להשמיד את העיר סדום ובין אברהם המקבל הודעה שעליו לקחת את בנו יצחק ולהקריבו לעולה? אברהם הראשון עומד מול אלהיו, מתווכח ומתמקח על הצלת אנשי סדום, לעומת אברהם השני אשר איננו אומר דבר כתגובה על הציווי הנורא! האם אפשר להשוות את זיקת אברהם לעיר סדום עם זיקתו ליצחק?
המשך קריאה: פרשת השבוע - אברהם בין סדום לעקידה (וירא –תשע"ו)
"ויחל נח איש האדמה ויטע כרם" –האם היה נח הראשון שגילה את סוד התסיסה של מיץ הענבים וייצור היין? רש"י טוען שהוא לקח איתו זמורות של גפנים ותאנים לתיבה, אך אין מכך ראייה שנח היה שתיין לפני המבול.
בפרק א' בספר בראשית בורא אלהים את העולם במאמרות, כלומר בדיבור בלבד, גם בריאת האדם מתוארת כהחלטה מילולית:"נעשה אדם בצלמנו ובדמותנו.... בפרק ב' יוצר אלהים את האדם מעפר האדמה, ואחר כך נופח בו, כנראה בשיטת הנשמה מפה לפה, נשמת חיים... האם יש סתירה בין שני הסיפורים? לא בהכרח! הסיפור השני יכול להיות תיאור מפורט של הפסוק "ויברא אלהים את האדם בצלמו..." שבפרק הראשון.
תורה ציוה לנו משה–האם משה ציווה לנו ולא הקב"ה? ע"פ המדרש, מתוך תריג מצוות שבתורה, שמע עם ישראל רק שתי מצוות-דיברות ('אנכי' 'לא יהיה לך') מפי אלהים, ושאר 611 מצוות, הערך הגימטרי של 'תורה', מפי משה [שה"ש רבה א' יג, פסיקתא רבתי כב ]. האם נבצר מאלהים להשמיע מן השמיים את כל תריג מצוות באוזני כל ישראל, ועל ידי כך למנוע מראש טענות שמשה הוסיף מדעתו על המצוות ששמע?
המשך קריאה: 'וזאת הברכה' -תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב
כתוב אחד אומר "עלה אל הר העברים הזה הר נבו... וראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל... כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל" (דברים לב, מט-נב) וכתוב אחד אומר "ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו... ויראהו ה' את כל הארץ..." [דברים לד,א-ב]. האם יש סתירה בין שני כתובים אלה?
אין כמעט מנגינה שמצליחה לעורר את מיתרי הנפש והרגש שלנו כמו מנגינת 'כל נדרי' ואין טקסט שעורר כל כך הרבה התנגדות כמו הטקסט של 'כל נדרי'! ההתנגדות לתוכן של 'כל נדרי' היתה פנימית וחיצונית: התנגדות פנימית של רבנים ופוסקי הלכה שהצביעו על הסתירה בין גישת התורה לנושא התרת נדרים.
"כל תישא עוון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו" [הושע יד 3] פסוק זה מההפטרה הפותחת במלים "שובה ישראל עד ה' אלהיך" שקוראים בשבת שובה הוא דוגמא יפה לעברית הפיוטית של הנביאים. דורות של פייטנים בימי הביניים ומחדשי השפה העברית במאה שעברה עשו שימוש במטבעות לשון שבספרי הנביאים. מאפיין מובהק של שפה נבואית-פיוטית זו: להביע הרבה במלים."כל תשא עוון" –מזכיר לנו את המידה (=תכונה) האלהית המודגשת בתורה: אלהים 'נושא עוון' כלומר: סולח. 'כל-סולח' משמעו כנראה 'סולח לכל', ובמיוחד לכל אלה שמבקשים באמת ובתמים את סליחתו. "קח טוב" לפי פשוטו מציין את הבעלות על ה'טוב'
דווקא השבוע נזכרתי במישהו שלא מרבים לדבר עליו. נזכרתי בשטן. מה פתאום נזכרתי בו? אחת לחודש, בשבת לפני ראש חודש, אומרים אחרי קריאת ההפטרה את 'ברכת החודש' בה מכריז שליח הציבור "ראש חודש x יהיה ביום y הבא עלינו לטובה' והקהל חוזר על הודעה זו מלה במלה.
"מקרא ביכורים" הם הפסוקים אותם חייב לומר כל איש מישראל המביא את ראשית התבואה (חיטה, שעורה) או הפירות (ענבים, תאנים וכו' ) שהבשילו בנחלתו אל "המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם". פסוקים אלה (דברים כו מאמצע פס' 5 עד אמצע פס' 10) הם תמצית תולדות ראשית עם ישראל, מיעקב אבינו שכינויו בפרשה זו הוא "ארמי אובד" דרך השעבוד במצרים ויציאת מצרים עד ההתנחלות בארץ זבת חלב ודבש...
המשך קריאה: פרשת השבוע - כושר העיתוי של משה רבנו- לפרשת 'כי תצא' -תשעה
מסורת קדומה מקשרת את שמו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, עם ראשי התיבות של "אני לדודי ודודי לי" [שיר השירים ו 3]. מלים אלו משמשות בטקסי חו"ק רבים ביובל השנים האחרון, בפי הכלה העונדת טבעת על אצבע החתן, ומבטאת במלים אלה את ההדדיות בחיי הנישואין...
המשך קריאה: דבר תורה לראש חודש אלול –תשעה (שבת 15.8 –ראשון 16.8)
השפה עברית מלמדת אותנו הרבה על השקפת עולמם וערכיהם של אבותינו ואמותינו התנ"כיים. מלים ומונחים בעלי (3 אותיות) שורש משותף מצביעים על קשרים הגיוניים וערכיים שעשו דוברי העברית הקדומים, לדוגמא: שורש הברכה 'שלום' משותף לתואר 'שלם' –מצב של "שלום" מחייב השלמה בין יריבים ותחושת שלמות, גם אם תחושה זו סובייקטיבית לחלוטין. השורש של 'מלחמה' הוא 'לחם' המצביע על כך שהרעב ללחם גורם לתוקפנות וסכסוכים אלימים...
