פרשת השבוע - פרשת תולדות, עשיו ויעקב –'ערעור על משפט הבכורה'

פרטים

נוצר ב שישי, 13 נובמבר 2015 16:35

"...ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו, לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור. כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שניים בכל אשר ימצא לו, כי הוא ראשית אונו, לו משפט הבכורה" [דברים כא 16-17]. הפסוק יוצר רושם שהקורא כבר יודע מה הוא 'משפט הבכורה' למרות ש'משפט' זה איננו כתוב במפורש במקום אחר בתורה. זו היתה 'נורמה' אצל רוב עמי קדם, עוד לפני מתן תורה. 'משפט הבכורה' מושתת על הנחה שהבכור הוא 'ראשית אונו' של האב, הראשון במתנות אלהים להוריו, ולכן גם 'מוקדש' הבכור ויש 'לפדות' אותו [אנציקלופדיה מקראית, כרך ב, עמ' 123-126]. מעמדו של הבכור חוסך התלבטות במקרה שהאב הלך לעולמו כאשר כמה מבניו/בנותיו עדיין לא הגיעו לבגרות. האחריות עליהם תיפול על הבכור. על כך יש להוסיף אבחנות סוציולוגיות: הבכור הוא בעל נסיון רב יותר מאחיו כי נולד לפניהם. הוריו ה'טריים' משקיעים בו יותר דאגה ותשומת לב (באלבום התמונות של בתי הבכורה כתינוקת יש פי שניים תמונות מאשר באלבומי התמונות של אחיה ואחותה הצעירים כאשר היו באותו גיל)

ספר בראשית הוא קריאת תיגר על הנחת היסוד של 'משפט הבכורה': קיין הבכור רוצח את הבל אחרי שאלהים מעדיף את מנחת הבל על מנחתו. יצחק הצעיר יורש את אביו וישמעאל הבכור מגורש מן הבית למרות שהגר ניתנה לאברם כאשה, לא כפילגש [בראשית טז 3]. יוסף, בן האשה האהובה, מועדף על פני אחיו הבוגרים. יעקב אבינו עוקף את 'משפט הבכורה' שלוש פעמים בחייו: כצעיר הוא 'קונה' את הבכורה מעשיו וזוכה במרמה בברכה שנועדה לבכור. בזקנותו הוא נותן מעמד בכורה ליוסף ע"י שהוא רואה את אפרים ומנשה כאילו הם בניו שלו [מח 5] שניהם נוחלים כשבטים עצמאיים בארץ ישראל וכך זוכה יוסף ל"פי שניים" מאחיו. בנוסף לכך הוא מעניק את הברכה שנועדה למנשה, בכורו של יוסף, לאפרים הצעיר. אפילו בין בני לאה, יהודה, הרביעי בסדר הלידה, הוא המנהיג האמיתי, ולא ראובן הבכור...

לכאורה, יוצא-דופן בסיפורי בראשית הוא אברם, הבכור בין שלושה אחים הזוכה לבכורה אמיתית! אמנם כך הוא בעיני אלהים, אך לא בעיני תרח אביו! תרח יצא מאור כשדים אחרי שהבן הצעיר נפטר והמשפחה מתיישבת בחרן (צפון-מזרח סוריה). אברם הבכור מתנתק מאביו בכורח הציווי "לך לך... ומבית אביך" ומרחיק נדוד לארץ חדשה. נחור, האח השני, נשאר עם האב הזקן בחרן. תרח היה בן 145 כאשר אברם 'נטש' אותו והוא האריך חיים עוד 60 שנה אח"כ, בחברת בנו השני. אם תרח לא חילק את רכושו בחייו, נחור הוא זה שזכה ברוב רכוש אביו. אברם התעשר בזכות עצמו ("ואת רכושם אשר רכשו" ולא 'אשר ירשו') ובזכות אשתו, אך לא בזכות 'משפט הבכורה'.

האם יש בכלל משמעות מי נולד קודם בין אחים/אחיות במשפחה? לפי הפסיכולוג אלפרד אדלר התשובה היא חיובית! ההבדל איננו מתבטא רק במספר התמונות שבאלבום, אלא בעיצוב האופי, הנגזר מהדרך בה תופס הילד את ציפיות הוריו ממנו כבכור, שני, אמצעי או צעיר האחים.

הפרדוקס של אפליית הבכור לטובה מגיע לשיאו בתיאור האחים, עשיו ויעקב: לא רק ששניהם בני אותה אם (בניגוד לבני אברהם ובני יעקב) הם תאומים! הפרש הגיל ביניהם איננו אפילו שעה אחת, כי יעקב יצא מרחם אימו כשידו אוחזת בעקב אחיו. פרשת תולדות מביאה את 'משפט הבכורה' עד אבסורד. חוק הוא עניין לניסוח פורמאלי, וכמעט תמיד יש מצב בו יישום החוק כלשונו יוצר אבסורד. יעקב "קונה" כביכול את הבכורה מידי עשיו. אילו היה עשיו חכם היה פונה לבית מדרש של שם ועבר או שואל את אביו: האם ל'מכירה' זאת יש תוקף? קרוב לודאי שהיו פוסלים אותה מכל וכל, אך עשיו עצמו לא ייחס לבכורה חשיבות –מדוע? כי אבא אוהב אותו! אביו, יצחק, אוהב אותו לא כי הוא יצא מרחם אימו כמה שניות לפני אחיו, אלא בעיקר כי עשיו פיתח את התכונות שחסרות אצל האב: הוא חזק, הוא עוסק בצייד (בעברית העכשווית הוא 'גבר גבר'). יצחק היה היחיד בין שלושה האבות שעסק בחקלאות. החקלאי לרוב הוא פחות לוחמני ותוקפני מן הצייד. "כי ציד בפיו" [כה 28] המדרש טוען שעשיו ידע להחניף לאביו, אך פשט המקרא הוא טקסט מקוצר: כי (עשיו שם בשר) ציד בפיו (של יצחק), כמשתמע מתרגום אונקלוס. לאדם עיוור צריך להביא את האוכל כמעט עד פיו!

אדלר טוען כי "ככל שהמשפחה פחות תחרותית, כך יגדל הדמיון באישיותם של הילדים". בבתיהם של אברהם ויעקב התחרותיות בין האחים נבעה מריבוי אימהות. הם ירשו תחרותיות מאימהות שונות. מדוע עשיו ויעקב פיתחו תכונות אופי שונות? הרקע האישי השונה של יצחק ורבקה גרם לכך שכל אחד משני בניהם טיפח תכונות שונות. עשיו שאף להיות חביב על האב, יעקב פיתח תחכום וערמומיות כדרך לשרוד בעולם בו הסובבים אותו (אחיו התאום בהווה, לבן הארמי בעתיד) חזקים ממנו, ותכונות אלה חביבות על רבקה, כי נשים בעולם פטריארכאלי נאלצות לפתח תכונות של תחכום וערמומיות.

"גם ברוך יהיה" [כו 33]. במלים אלה מבטא יצחק את תחושתו שאמנם הברכה הראשונה שבירך זכתה ל'סייעתא דשמיא' –הברכה נתמכת ע"י אלהים. למרות זאת נבהל יצחק מהקיצוניות של ברכתו הקובעת יחסי אחים של שלטון ונחיתות: "...הווה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אימך" [כז 29] ולכן הוא מאזן את הברכה בדברי נבואה לעשיו: "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך".[כז 40]

יהיו צאצאי עשיו בזמן הזה אשר יהיו, יהי רצון שצאצאי יעקב ועשיו יחדלו מן האשליה שהאחד יגבר וישעבד את אחיו. יהי רצון שכל אח וכל לאום יאמץ באמת ובתמים את דברי עשיו ליעקב: "יש לי רב, אחי, יהי לך אשר לך" [לג 8]

                                     הרב ד"ר גיל נתיב