בראשית: שני סיפורי בריאה - שתי אידיאולוגיות?

פרטים

נוצר ב שישי, 09 אוקטובר 2015 14:16

בפרק א' בספר בראשית בורא אלהים את העולם במאמרות, כלומר בדיבור בלבד, גם בריאת האדם מתוארת כהחלטה מילולית:"נעשה אדם בצלמנו ובדמותנו.... בפרק ב' יוצר אלהים את האדם מעפר האדמה, ואחר כך נופח בו, כנראה בשיטת הנשמה מפה לפה, נשמת חיים... האם יש סתירה בין שני הסיפורים? לא בהכרח! הסיפור השני יכול להיות תיאור מפורט של הפסוק "ויברא אלהים את האדם בצלמו..." שבפרק הראשון.

קשה יותר ליישב את הסתירה בין פרק א' בו האדם נברא מלכתחילה זכר ונקבה, תוך טשטוש מכוון של לשון יחיד ולשון רבים "נעשה אדם בצלמנו ובדמותנו וירדו...(לשון רבים)" [א 26] "בצלם אלהים ברא אותו (לשון יחיד) זכר ונקבה ברא אותם (רבים)" [א 27] והתיאור בפרק ב' על פיו זמן מה אחרי בריאת אדם ממין זכר מגיע אלהים למסקנה ש"לא טוב היות האדם לבדו" [ב 18] מפיל עליו תרדמה ובונה מצלעו אשה [ב 21] חז"ל שמו לב לסתירה זו ומיישבים אותה בשני מקומות בתלמוד בבלי: הם מתרצים שמדובר בפער בין שלב התכנון ובשלב הביצוע: "כולי עלמא לא פליגי דחדא בריאה הוואי... ...הא כיצד? בתחילה עלה במחשבה לברוא שנים, ולבסוף נברא אחד" [כתובות ח ע"א] כלומר: אין מחלוקת שהיתה בריאה של זכר ונקבה כאחד, אך בתכנון המקורי של אלהים היו צריכים להיברא בנפרד. בריאת זכר ונקבה כאחד נרמזת בתלמוד [עירובין יח ע"א]: "דיו (=שני) פרצוף-פנים היו לו לאדם הראשון שנאמר: אחור וקדם צרתני" רש"י מפרש שם: "חילקו לשנים, שהיה זכר מכאן ונקבה מכאן" זה הוא פירוש מדרשי נועז המסתמך על כך ש"צלע" בעברית היא לא רק אחת העצמות סביב בית החזה, אלא גם במובן 'צד' (לדוגמא: "צלע המשכן" "ויעש צלעות סביב"). כך מתקבל תיאור בו ברא הקב"ה בתחילה יצור דו-מיני (אנדרוגינוס). בשלב זה הזכר לא יכול היה לראות את הנקבה וגם היא לא ראתה אותו כי הם היו מחוברים בצלעם (=צידם) האחורי (כלומר: בגבם)... רק אחר ניתוח ההפרדה, שלכאורה מתואר בפרק ב' –זכו השניים לראות זה את זו וזו את זה...

אכן, זו הרמוניזציה נפלאה של שני סיפורי בריאה המצביעה על מעמד שווה לאשה ולאיש: שניהם נבראו בו-זמנית בצלם אלהים!. כידוע, אין זה סוף הסיפור! חוה מתפתית לאכול מעץ הדעת ומפתה גם את אדם (שנועד להיות עזר כנגדה) לאכול מן הפרי.. אלהים מעניש את שניהם בגירוש מגן-עדן, אך לאשה אומר אלהים: "...ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" [ג 16]

דברים אלה הם בסיס אידיאולוגי לפונדמנטליזם יהודי, נוצרי ומוסלמי המשתית את אפליית האשה בחברה ובמשפחה על רצון הבורא. אם אלהים בכבודו ובעצמו קבע שהגבר ימשול באשתו –מי אנחנו שנערער על רצון אלהים?! כל תרבות דתית מציעה לאשה, בדרך כלשהי, דברי ניחומים, משבחת ומרוממת את תפקידה ואישיותה. רב חיסדא [תלמוד, נדה מה ע"ב] דורש דמיון המלים 'ויבן' (שורש: בנה) ו'בינה' (שורש: בון) ומבהיר: "מלמד שנתן הקדוש ברוך הוא בינה יתירה באשה יותר מבאיש" כלומר לנשים יש אינטיליגנציה "טבעית" יותר מאשר לגברים. אני סבור שבינה יתירה זו אינה מתנה שניתנה לאשה מימות בראשית, כי אם תוצאה של התמודדות נשים עם מעמדן הנחות בחברה (כפי שאנחנו, היהודים, פיתחנו תכונות של תבונה וחכמה בגלל היותנו מיעוט חלש ונרדף במשך מאות שנים). המדרש איננו מסביר מדוע, למרות יתרון בינת האשה, אביה או בעלה רשאים להפר נדריה אך היא איננה רשאית להפר את נדריהם...

במהלך תולדות עם ישראל שקדו חכמים ורבנים על תקנת בנות ישראל, ותיקנו תקנות להגן עליהן מפני שרירות לב, אלימות וניצול של הגברים. ה'כתובה' היא הדוגמא הקלסית למאמץ להגן על האשה הנשואה, (וגם הגרושה והאלמנה). מאידך ה"שעבוד" של האשה לתפקידיה בבית, היה ככל הנראה, הבסיס לפטור שהעניקה לה ההלכה מ"מצוות עשה שהזמן גרמן" דהיינו מרוב המצוות הטקסיות כגון טלית ותפילין...

העולם היהודי כולו מתמודד עם השינויים במעמד האשה! מי שסבור שהרפורמים והקונסרבטיבים בלבד מכניסים פמיניזם אל עולם היהדות, לעומת היהודים האורתודוכסים המסתופפים תחת קורת גג ה"הלכה" ופטורים מן ההתמודדות הזאת, טומן את ראשו בחול! גם אצל שלומי אמוני ישראל יש ויכוחים והתלבטויות ואפילו שינויים בפועל במעמד הנשים בקהילה: נשים לומדות תלמוד ומשמשות כטוענות בבתי דין רבניים ועוד, ועוד... שינויים אשר לפני שנות דור לא היו עולים כלל על הדעת...

הרב גיל נתיב