INkarmiel כל העסקים בכרמיאל במקום אחד מוצגים בהתאם לדרוגים שלכם

פרשת השבוע - פרשת ניצבים - תשעה 11-12.9.2015

פרשת השבוע - פרשת ניצבים – תשעה 11-12.9.2015

דווקא השבוע נזכרתי במישהו שלא מרבים לדבר עליו. נזכרתי בשטן. מה פתאום נזכרתי בו? אחת לחודש, בשבת לפני ראש חודש, אומרים אחרי קריאת ההפטרה את 'ברכת החודש' בה מכריז שליח הציבור "ראש חודש x יהיה ביום y הבא עלינו לטובה' והקהל חוזר על הודעה זו מלה במלה.


על פי חישוב פשוט יש לומר את 'ברכת החודש' 12 פעמים בשנה רגילה, 13 פעם בשנה מעוברת אך לא כך נוהגים! רק 11 פעמים בשנה רגילה, 12 בשנה מעוברת. מדוע? כי אין מברכים בשבת אחרונה באלול את תחילת חודש תשרי, ז.א. מדלגים על ברכת החודש! למה? ספרי המנהגים מסבירים: "כדי לערבב (לבלבל) את השטן שלא ידע מתי חל ראש השנה" ז.א. אם השטן ידע שא' בתשרי, שהוא יום הדין, מגיע בשבוע הבא, הוא כבר במוצ"ש יתחיל לעבוד שעות נוספות, ישוטט בכל הארץ כדי למצוא עוונות בעם ישראל, ולעשות מה שנקרא בעברית: 'להשטין' או ל'קטרג'. משום כך לא נודיע השבת על חודש תשרי והקב"ה בעצמו יתפלא שהשטן לא שולח לו תזכיר לקראת יום הדין: שים לב איזה עם של עצלנים בחרת- בשבת בבוקר הם נשארים במיטות במקום למהר לבתי הכנסת לשמוע קריאת פרשת השבוע וההפטרה....

אין זו ההזדמנות היחידה בשנה שאנו נתקלים בשטן בעבודת הקודש. בברכת 'השכיבנו' בתפילת ערבית בסידור 'ואני תפילתי' (התנועה המסורתית): "והגן בעדנו... והסר שטנה מלפנינו ומאחרינו..." אך הנוסח ברוב סידורי תפילה הוא: "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו" יש סידורים של עדות מזרח בהם המשפט על השטן לא נמצא כלל בתפילות ערבית לשבת, הוא נמצא רק בתפילות ערבית ליום חול, לא בגלל שהשטן לא קיים בשבת, אלא כי אנחנו לא רוצים להיזכר בקיומו בשבת... או לא רוצים 'לפתוח פה לשטן'. עורכי הסידור הוסיפו ל'שטן' את האות ה' וכך הפכו אותו ל'שטנה' כלומר: שנאה, אצלנו כתוב 'והסר שטנה מלפנינו ומאחרינו' כלומר ש'אף אחד לא ישנא אותי ואני לא אשנא אף אחד אחר'

האם 'שטן' ו'שטנה' הם היינו הך? נפתח בכמה פרטים ביוגרפים: היכן נולד השטן? אטימולוגית הוא נולד בשפה הפרסית, מקור השם הוא כנראה 'שייטן' –איש אמונו של הקיסר הפרסי. תפקידו היה לשייט כלומר לשוטט ולרגל אחרי המושלים ששלח הקיסר למשול בכל אחת מ127 מדינות שבאימפריה. השייטן היה שולח מידע על מושלים מקומיים שנחשדו בחוסר נאמנות לקיסר. כך נזכר השטן אצל הנביא זכריה, שחי בראשית ימי בית שני... אך יש לנו שטן מסוג אחר בספר איוב, השטן הוא זה שמשכנע את אלהים להעמיד את איוב בנסיון נורא: איוב מאבד באסון את כל בניו ובנותיו, את כל רכושו ובשלב הבא של הנסיון השטן מביא עליו, באישור של אלהים, גם מחלת שחין הגורמת לו גירוד בכל גופו. כאן כבר לא מדובר על נושא תפקיד בקיסרות הפרסית, אלא על אחד מ'בני אלהים' כלומר אחד המלאכים שמשוטטים בעולם כולו, ולפי התיאור בתחילת 'איוב' השטן כמו שאר המלאכים מתייצב לעתים מזומנות לפני אלהים למסור לו דו"ח ולקבל אישור למעלליו... כאן נשאלת שאלה כפולה: אם אלהים הוא כל יכול ויודע הכל –מדוע הוא נזקק בכלל לצוות של מלאכים, ובמיוחד למה הוא זקוק למלאך כל כך אנטיפתי כמו השטן? התשובה נעוצה עמוק בנפש האדם המאמין: אלהים הוא הטוב והמיטיב.. איך אפשר להסביר את הצער והסבל בעולם כאשר השליט ממעל הוא כל כך טוב? כך בורא המאמין יצור דמוני שבעזרתו אנו מסבירים לעצמנו את הבלתי-נסבל והבלתי-מובן סביבנו, ובמיוחד את שאלת השאלות: צדיק ורע לו! היו דתות דואליסטיות כגון הדת הפרסית הקדומה, זורואסטר, והגנוסיס במאות הראשונות לספירה, שהאמינו שהעולם מונהג על ידי צמד אלים: בדת הפרסית: אל הטוב והאור ולעומתו אל החושך והרע, ובגנוסיס, אמונת הידע' יש אל אבסטרקטי חיובי, ויש אל בורא =דמיורגוס, שהוא פיסי ושלילי. לאמונה זו קצת השפעה על מחשבת חז"ל, ועוד יותר מכך השפעה על התיאולוגיה הנוצרית הקדומה... אך כלפי המוני העם הפשוט יכלה הנצרות, ולעתים גם היהדות לומר: אנחנו דת מונותיאיסטית: אנו מאמינים באל אחד, אל טוב ומיטיב. מי גורם לאסונות ומחלות שפוגעים בתינוקות ובילדים חפים מפשע? השטן! אצל הנוצרים היה השטן דמות מוחשית עם זנב וקרניים וקלשון ביד, אבל הפרצוף היה אנושי למדי, נושא פופולארי אצל הציירים הנוצריים בימי הביניים. חז"ל לא הסכימו להמחשה של אלהים ואפילו לא של השטן. איך הסבירו חז"ל מי הוא השטן? "הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המוות" בתלמוד בבא בתרא טז ע"א. על ידי איחוד שלוש הישויות האלה לאחת הצליחו חז"ל להתגבר על הנטיה העממית לתאר אותו כמלאך חבלה, ובעצם להעביר אליו לפחות חלק מן האחריות לכל הרע בעולמנו...

כשסידור התנועה המסורתית הפך את השטן ל'שטנה' הוא לא הרחיק לכת מן הפירוש של חז"ל שהשטן הוא בעצם היצר הרע שבכל אחד מאיתנו ובכולנו יחד, היצר המפתה אותנו לשנוא, לכעוס ולהאשים אחרים בעוולות שאנו בעצמנו גרמנו, לעצמנו ולזולתנו. הוא גם ממשיך את הנטיה של חז"ל להרחיק את הרע מאלהים, במלים אחרות לא לתאר את אלהים כמקור הרע, למרות שתיאולוגית יש פסוקים בתנ"ך וגם בספרות חז"ל שמצביעים על כך שאלהים ברא את שניהם כ"עסקת חבילה": איוב אומר לאשתו ברגעי האבל והצער הקשים: "את הטוב נקבל מאת האלהים, ואת הרע לא נקבל?" [ב 10] מטופל של הרופא הפסיכיאטר ויקטור פרנקל, נרפא ממחלה קשה, ואומר לו שהוא מודה לאלהים שריפא אותו מהמחלה... פרנקל עונה לו: אני מסכים לכל מלה שאמרת בתנאי שאתה מבין ומסכים שאלהים הוא גם זה שלכתחילה הביא עליך את המחלה... לא נסתפק בדברי ויקטור פרנקל, יוצר שיטת הלוגותרפיה, אלא נצטט גם את הנביא ישעיה שתיאר את אלהים כ"יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע" חז"ל עשו צנזורה לישעיה ובסידור התפילה שינו את הטקסט ל"ובורא את הכל' –מתוך הנחה שאנו נבין ש'הכל' כולל גם את הרע בעולם.

בפרשת השבוע, פר' ניצבים, מציע אלהים לכל אחד מאיתנו ולכולנו ביחד בחירה: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע" –יש מפרשים שמדובר כאן על בחירה מתוך שתי אפשרויות: חיים=טוב, מוות =רע. אם כוללים בטוב גם את החיים שאחרי המוות, חיי עולם הבא, באמת מדובר על בחירה של אחת מתוך שתי אפשרויות, כי צדיקים גם במיתתם קרויים חיים, ורשעים נחשבים מתים בעודם בחיים... אך מי שאינו מקבל את האמונה הזאת ורואה את כוונת המלה 'חיים' כפשוטה, חיים באן על פני אדמה, מבין שהבחירה היא בחירה של אחת מתוך ארבע אפשרויות: לפעמים אנו נאלצים לוותר על עשיית הטוב כדי לשרוד בחיים, ופיקוח נפש דוחה כמעט כל מצוות שבתורה, אך יש מצבים בהם אדם בוחר במוות על מנת להגן ולשמור על הטוב בעולם הזה. ר' עקיבא וחנה סנש בחרו בחירה כזאת!

יהי רצון שלעולם לא נעמוד בפני אותה בחירה נוראה, ותמיד נוכל לקיים את הציווי כל כך טבעי, כל כך אנושי: ובחרת בחיים!

הרב ד"ר גיל נתיב