אוסטיאופורוזיס היא מחלה הפוגעת בעצם ומחלישה אותה. בעצמות הלסת, אצל אנשים בעלי שיניים לרוב היא אינה באה לידי ביטוי, אולם אצל מחוסרי שיניים ניתן לראות ביטוי שלה. המחלה פוגעת בעיקר בנשים.

הטיפול במחלה זו מתבסס לעיתים על תרופות ממשפחת ביספוספונטים כמו פוסאלן, אלנדרונט, אקטונל וכד'. לתרופות אלו השפעה על חלל הפה, בעיקר אחרי ניתוחים ועקירות של שיניים.

תרופות ממש' ביספוספונטים (לא כולן, רק תרופות מסוימות ובדר"כ בשימוש של מעל 3 שנים) עלולות לגרום לנמק של עצם הלסת בעקבות זיהום שמקורו בשיניים או בחניכיים, וכן בעקבות עקירה של שיניים וניתוחים.

תרופות אלו נשארות שנים רבות במחזור הדם - 15 עד 20 שנים, ולכן אין הרבה תועלת בהפסקה של נטילתן למשך חודשים ספורים לפני או אחרי הפרוצדורה. גם בדיקות דם ספציפיות, כמו CTX אינן יכולות לנבא האם יהיה נזק לעצם הלסת או לא.

גורמי סיכון נוספים כמו סוכרת ונטילת תרופות מדכאות חיסון כמו סטרואידים, מעלים את הסיכון להתפתחות נמק של הלסת בנוסף לנטילת תרופות ממש' ביספוספונטים.

ההמלצות לחולות הנוטלות תרופות אלו הן -

1. הקפדה על היגיינה של חלל הפה הכוללת ביקורות תכופות אצל רופא השיניים והשיננית.

2. יש ליידע את רופא השיניים בנטילת תרופות אלו ובמידת הצורך להתייעץ עם רופא שיניים מומחה ברפואת הפה לגבי תכנית הטיפול הדנטלית.

3. יש להקפיד ולסלק מוקדי זיהום מחלל הפה וכן לסיים טיפולי שיניים הכוללים ניתוחים טרם תחילת הטיפול בביספוספונטים.

ביספוספונטים יכולים להינתן גם בצורה של עירוי אחת למספר חודשים או אחת לשנה. יש להתייעץ עם רופא שיניים מומחה ברפואת הפה לגבי ההשלכה של צורה זו של טיפול על תכנית הטיפול הדנטלית.