שלום כרמיאלים!

כאזרח שאכפת לו מהעיר, ברצוני להעלות למודעות הציבור את נושא גרוטאות הרכב.
כמו בכל מקום בארץ, כך גם בכרמיאל, קיימים תושבים שלא סופרים את החוק ממטר, ועושים ככל העולה על רוחם. מפקירים את רכבם הישן וחסר השימוש ברשות הרבים, למרות שהדבר מנוגד לחוק, מהווה מפגע בטיחותי, פוגע קשות בחזות העיר, ומגביר את מצוקת החניה.

חוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984, סעיף 5, לעניין גרוטאות רכב קובע כי:" הושלכה גרוטאת רכב, רואים את בעלה כאילו הוא שהשליכה, זולת אם הוכיח שלא הוא עשה כן וברשות מי הייתה גרוטאת הרכב אותה עת, או שגרוטאת הרכב נלקחה ללא הסכמתו."
סעיף 8 לחוק קובע: (א) רשות מקומית או מי שהשר לאיכות הסביבה הסמיכו לכך (להלן – רשות מוסמכת), רשאית לסלק גרוטאות רכב שהושלכו ברשות הרבים או ברשות היחיד, למעט גרוטאות המצויות בחצריו של מי שמחזיק בהן כדין, או מנהל בהן כדין עסק בגרוטאות רכב.
(ב) לא תשתמש רשות מוסמכת בסמכותה לסלק גרוטת רכב לפי סעיף זה אלא לאחר שדרשה בכתב מבעלה או מהמחזיק בה לפנותה תוך תקופה שקבעה בדרישה והוא לא עשה כן, ולאחר שהודעה בדבר כוונתה לסלק את הגרוטה הודבקה עליה במקום הנראה לעין, 48 שעות לפחות לפני ביצוע הסילוק.
(ג) לא ניתן לזהות את בעלה של גרוטת הרכב, רשאית הרשות המוסמכת לסלקה אם היא נמצאת באותו מקום לפחות חודש ימים ואם בנסיבות העניין סביר להניח כי בעלה התייאש ממנה מחמת מיעוט שוויה.
(ד) סולקה גרוטת רכב כאמור בסעיף קטן (א), זכאית הרשות המוסמכת שסילקה את הגרוטה להחזר הוצאותיה ממי שנמסרה לו דרישה כאמור בסעיף קטן (ב); תעודה מאת הרשות המוסמכת המפרטת הוצאות אלו, תהא ראיה לכך.

בפועל מי שאמונה לזהות גרוטאות רכב בעיר ולסלקן, היא מחלקת הפיקוח העירוני. במציאות בכרמיאל פזורות גרוטאות רכב לא מעטות, כאשר הפיקוח העירוני אינו מתייחס לקיומן, ולא דואג להתריע ולדרוש מבעליהן לסלקן מבעוד מועד.

מי שכן ממהר ומזדרז לזהות את גרוטאות הרכב, הם דווקא סוחרי הברזל והגרוטאות. אשר מסיירים בעיר, מזהים גרוטאת רכב ע"פ מצב ההזנחה הכללי, הלכלוך, חוסר האוויר בגלגלים, והעדר מדבקה בשמשה הקדמית המוכיחה את קיומו של רישיון רכב בר תוקף.
ברגע שסוחרי המתכת מזהים גרוטאה, הם מדביקים מודעה מסחרית פרטית על שמשת הרכב, ומעודדים את בעל הרכב למכור להם את הגרוטאה, לפירוק עבור חלקי חילוף, או לשוק הברזל.

יצרתי קשר עם סוחרי מתכות, באמצעות מדבקות הפרסום, ונודע לי מהם, כי הם מוכרים את הרכב לפי משקל לקריית הפלדה, כאשר שווי הברזל בשוק נע בין 700-800 שקלים לטון.

חלק מבעלי הגרוטאות משתפים פעולה עם סוחרי הברזל, והחלק הבעייתי מתעלמים גם מהחוק וגם מסוחרי המתכות.

בשכונה בא אני גר מצאתי פתרון לבעיית הגרוטאות. בכל גרוטאת רכב בה אני נתקל, בעת טיול עם הכלב, אני פונה למוקד העירוני 106, ומודיע להם על מפגע של גרוטאת רכב, התיאור כולל את כתובת הגרוטאה, דגם, צבע, ומספר רישוי. לאחר מספר ימים בדרך כלל מואיל בטובו להגיע פקח, אשר מתחיל בטיפול בגרוטאה ע"פ חוק עד לסילוקה.

כאן המקום לשבח את פעילותו ויעילותו של המוקד העירוני, אשר עושה את עבודתו נאמנה. מעביר את הפנייה למחלקת הפיקוח, ומביא לטיפול במפגע.

לכן אל לכם להיות אדישים, ואל לכם לחשוש מבעלי הגרוטאות, שכן הטיפול בהם נעשה ע"פ חוק, ואינו כרוך בזיהוי המתלונן, אשר נשאר אנונימי.

בתמונות המצורפות גרוטאה מסוכנת במיוחד, אשר דיווחתי עליה לאחרונה. רכב מסחרי גדול, אשר אינו נעול, וחלק משמשותיו מנופצות. בעל הרכב החצוף מודע למצב הגרוטאה, וכראייה לכך, אף "דאג" להניח פיסת ניילון על החלון המנופץ.
כאשר טיילתי בקרבת מקום עם הכלב, הבחנתי בילדים המשחקים ליד הגרוטאה. אני לא רוצה להעלות בדעתי איזה אסון עלול להיגרם חלילה, אם אחד הילדים הסקרנים, יכנס לרכב כחלק ממשחק תמים, וחלילה ינעל בו.

כולי תקווה שגם גרוטאה מסוכנת זאת תסולק במהרה.
בתקופה האחרונה גרמתי לסילוק מספר רב של גרוטאות בשיטה שציינתי.
אני מבקש מהכרמיאלים לגלות אכפתיות, ולנהוג בדיוק כמוני.

אני באופן אישי לא סופר ממטר את בעלי הגרוטאות, בדיוק כמו שהם לא סופרים אותי.

עדכון:  יום למחרת התלונה שלי למוקד העירוני 106, הגיע פקח והדביק מודעת התראה לפני סילוק לבעל הרכב.