תושבי הנגב המערבי עקורים בארצם.
30 משפחות מעין השלושה עלו היום בצהריים על אוטובוסים שלקחו אותן לאכסניית נוער בירושלים. ביישובים הצמודים לגדר נשארו רק כשליש מהתושבים, כל השאר נאלצו לעקור.דו"ח האו"ם "Guiding Principles on Internal Displacement" (קווים מנחים לגבי סוגיית העקורים), מגדיר עקורים כך: "עקורים הם אנשים או קבוצות אנשים שאולצו להימלט או לעזוב את מקומות מגוריהם הקבועים, בעיקר כתוצאה מעימות מזוין או כתוצאה מניסיון להימנע מעימות כזה, ממצבי אלימות כלליים, מהפרת זכויות אדם, מאסונות טבע או מעשה ידי-אדם, אשר לא חצו גבולות בינלאומיים מוכרים."
למרות ההגדרה המכלילה, הנטייה היא להתייחס כעקורים בעיקר לבני-אדם שנפגעו מעימותים אלימים, ולמעשה להתייחס כעקור, לכל מי שהיה מוגדר כפליט, אילו חצה גבול בינלאומי. אין התייחסות בחוק הבינלאומי לעקורים, ואין אמנות המסדירות סוגיה זו.
תופעת העקורים הנאלצים לנטוש את בתיהם בארצם שלהם, היא הוכחה חד משמעית לכך, כי ישראל נתונה במלחמה לכל דבר ועניין, למרות ההכחשות הנמרצות של ההנהגה, כי מדובר במבצע צבאי מוגבל.
ההימנעות המגמתית מהגדרת המצב הקיים כמצב מלחמה, נועד למנוע הפעלת משק לשעת חירום, ולמנוע מתן פיצויים והטבות המגיעות לאוכלוסייה האזרחית במדינה, הנמצאת במצוקת אמת ביטחונית וכלכלית בכלל, ולבעיית העקורים בפרט.
בתמונה המצורפת מאתר YNET, (צילום: ג'ורג' גינסברג), עקורי עין השלושה עולים על אוטובוסים, עקורים אשר אין התייחסות המסדירה את זכויותיהם בחוק הבינלאומי, וממשלת ישראל עושה בהם כטוב בעיניה.
הגיעה העת להפנים את המציאות, ולדרוש מהממשלה לנהוג בהגינות כלפי אזרחיה הסובלים והעקורים.
