פרשת שמיני - תשעו

פרטים

נוצר ב שישי, 01 אפריל 2016 15:52

כשהייתי תלמיד כתה ט', הכתה הראשונה בבי"ס תיכון באותה תקופה, קבלתי את העונש החמור ביותר בכל שנות לימודי בבי"ס. מנהל ביה"ס, ד"ר מ.אלק, הוציא אותי מהלימודים לשלושה ימים רצופים, או כפי שאמרו אז: "המנהל זרק אותי הביתה לשלושה ימים"  אולי היום עונש זה נחשב לפרס בעיני התלמידים, אבל באותם ימים ובאותו בי"ס היו ההורים מודאגים ששכר הלימוד הגבוה ששילמו עבור הבן השובב עלול לרדת לטמיון כאשר התלמיד יושב בבית, והם העבירו מסר ברור לאילוף הסורר...

אינני זוכר מה אמרתי למורה לתנ"ך שזיכה אותי בשלושה ימי חופשה מאונס באמצע שנת הלימודים, אך זכור לי שאמרתי למנהל בית הספר "אבל גם אלי ודני התחצפו אל המורה לתנ"ך, ואותם שלחת הביתה רק ליום אחד?"  המנהל ענה לי בשתי מלים: "בקרובי אקדש"

הייתי תלמיד טוב בתנ"ך, וכנראה על רקע זה הרשיתי לעצמי להתחצף למורה, אבל את המקור לשתי המלים האלה לא ידעתי, ובבית קבלתי "שיעור השלמה" מאבי מורי. הוא הורה לי איך להשתמש ב'קונקורדנציה' ובעזרתה מצאתי את המקור: זה המסר של אלהים לאהרן באמצעותו אחיו משה אחרי מות שניים מבניו, נדב ואביהו.  משה אומר לאהרן: "הוא אשר דיבר ה' לאמר: בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד"

איך להסביר את הצירוף "בקרובי אקדש"?  יש (לפחות) שתי אפשרויות:

א. אלהים מקפיד עם המקורבים לו יותר מאשר עם הרחוקים: בני אהרן קבלו עונש נורא, הם נשרפו בו במקום, כי בהיותם כהנים המשרתים בקודש מקפיד איתם אלהים על כל פרט של עבודת הקודש. אילו שני "הדיוטות' (לא ממשפחות הכהונה) היו מקריבים קטורת בלי להמתין שתרד אש מהשמים, יתכן שהיו נענשים עונש קל, אך לא היו משלמים על עבירה זו בחייהם.  המשרתים בקודש חייבים לנקוט משנה זהירות והקפדה. רעיון דומה אצל עמוס כלפי כל עם ישראל: "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם". יש לציין שחז"ל לא הסתפקו בפשט הכתוב המציין רק "ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם" כחטאם של שני בני אהרן הבכורים, אלא מוסיפים מדרש אגדה שמספר "נדב ואביהוא היו מהלכים אחריהם (משה ואהרן).  אמר לו נדב לאביהוא: מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור? אמר להם הקב"ה: נראה מי קובר את מי?" [סנהדרין נב ע"א]

ב. יש המפרשים  ביטוי זה באורח שונה לגמרי: הקדוש ברוך הוא ניקדש ע"י  מעשיהם של מקורביו.  כאן אין מדובר כלל על מה שעשו בני אהרן או מה שנעשה בהם, אלא מדובר על אהרן הכהן שאיננו מפסיק בעבודת ה' המוטלת עליו אפילו ברגעים הנוראים כאשר שני בניו הבכורים מוטלים מתים לפניו... אכן, שאהרן ממשיך למלא את תפקידו למרות האבל והצער היא היא המרוממת ומקדשת את שם האלהים.

גם בהיבט זה יש גבולות: אהרן אמנם מבצע את כל פעולות הטקס של עריכת נתחי בשר הקרבן על המזבח, אך כשמגיע שלב שהוא עצמו צריך לאכול את החלק שנועד לכהן הוא נמנע מאכילת בשר הזבח, כי אכילה זו צריכה להיעשות בשמחה ובתחושת השלמה ושלמות עם אלהיו, וזה כבר למעלה מכוחותיו ברגעים קשים אלה... משה כועס בתחילה על הפרת הציווי, אך  מקבל את הסתייגות אהרן, ומאשר אותה בדיעבד...

שני הפירושים* מעלים הרהורים על אמות המידה של מוסר ועונשין הנקוטות כלפי נבחרי הציבור: האם בגלל מעמדם, קרבתם אל מוקדי הכח, יש להקפיד איתם יותר, ואולי בגלל הלחץ המאפיין את תפקידם ומעמדם יש להקל ולוותר להם? האם כאשר ראשם ורובם עסוק בבעיות אישיות –לא מן הראוי לשחרר אותם זמנית מתפקידיהם –כולם או חלקם? האם כאשר נידונו בבית משפט ונמצאו אשמים יש להחמיר בעונשם (בהיותם משמשים דוגמא לחיקוי בגלל מעמדם) או להקל בעונשם, כי עצם הפירסום הרב, ההשפלה ו"הרס הקריירה הפוליטית" הם כשלעצמם מרכיב בעונש שהחברה כולה גוזרת עליהם?

אני גאה לחיות במדינה בה אין אדם חסין בפני עמידה לדין. בתי משפט שפטו ושופטים שרים בממשלה, ראש ממשלה, נשיא ורב-ראשי. אני חרד שמא יתערער האיזון העדין בין "יהודית" ו"דמוקרטית" ומדינתי, כמו אירן החומייניסטית, תהיה ארץ בה כהני-דת פוסקי הלכה עומדים מעל לחוק...   יהי רצון שנשכיל ללמוד את הלקח התנ"כי ש"אין צדיק בארץ אשר לא יחטא"...

הרב גיל נתיב

*בהסתמך על שני הפירושים שסיכם ישעיה לייבוביץ בספרו 'שיחות על פרשת השבוע'