INkarmiel כל העסקים בכרמיאל במקום אחד מוצגים בהתאם לדרוגים שלכם

פרשת פקודי -תשעו

פרשת פקודי -תשעו

המושג accountability הדרישה מכל נושא תפקיד ציבורי לתת דין וחשבון על כל ממון וכל נכס שהגיע לידיו ועל כל משימה שהופקד על ביצועה, כאשר מדובר ברשות הרביםובכספי ציבור.

פרשת פקודי היא פרק מאלף באקאונביליטי. אפילו משה רבנו, מחויב לתת דו"ח על השימוש בכמויות הגדולות של זהב, כסף ושאר החומרים שנתרמו לבניית המשכן וכליו – כך שיהיה ברור בעליל שהוא וצוות האנשים שעשו במלאכה לא שלשלו לכיסם אף שקל ולא קבלו כל טובת הנאה

מדרש תנחומא לפר' פקודי מצייר תמונה שכאילו לקוחה מתכנית סטירית-פוליטית כדוגמת 'ארץ נהדרת' "שהיו ליצני הדור הולכים אחרי משה רבנו והיה אחד מהם אומר לחבירו: ראית מה נאים שוקיו, מה נאה צוארו." בעברית מודרנית: שמת לב כמה השמין משה רבנו לאחרונה? אם ימשיך בקצב הזה יגזרו עליו הרופאים דיאטת הרזיה... "וחבירו (כלומר הליצן השני) משיבו: ריקה (האם אתה טמבל?) אדם שנתמנה על כל כך הרבה זהב וכסף לא יטעום מאומה מן האוצר?" למרות גילו המתקדם לא סבל משה מליקוי שמיעה, ודברי הליצנות האלה הגיעו לאוזניו ותודעתו – הוא יכול היה להתעלם ולומר לעצמו: "מצפוני נקי, והליצנים רשאים להתלוצץ כאוות נפשם" – אך לא כך התגלגלו הדברים! משה נדרש לתת חשבון על כל מה שנאסף, לא במספרים מעוגלים לאלף, כנהוג בפרויקטים בהיקף זה, אלא כדברי רש"י: "בפרוטרוט, כל השקלים שפחותים במניין משלושת אלפים, שאין מגיעים לכיכר"

העוסקים בצרכי ציבור, הפעילים בתחום הפוליטי, חייבים לשנן את הלקח של פר' פקודי: ביקורת תהיה תמיד – לפעמים ביקורת צינית, ארסית, חסרת בסיס עובדתי, נובעת ממניעים של קנאה ותחרות– זה הוא חלק מהמחיר שכולנו חייבים לשלם כדי שבד בבד תהיה גם חשיפת שחיתות וביקורת קונסטרוקטיבית, יהיה פיקוח ציבורי. כל מנהיג מתפתה לומר לעצמו: כל כך הרבה זמן ומרץ וכשרון אני משקיע לטובת הציבור, האם לא מגיע לי ולבני משפחתי פיצוי כלשהו, טובת הנאה ששוויה איננו אפילו אחד אחוז מן הסכומים שגייסתי או שחסכתי עבור הציבור...זה הוא מדרון חלקלק שהכשיל מנהיגים ואנשי שם בכל הזמנים ובכל העמים–המדרש מדגיש שאפילו משה רבנו נדרש להציג חשבון מפורט ופרשת השבוע חוזרת לכאורה ללא צורך על על מנת שנלמד קל וחומר לכל אדם, לכל נושא תפקיד ציבורי: בין אם מדובר בגזבר של ועד הבית ובין אם ראש עיריה או שר בממשלה..   פר' פקודי חוזרת, לכאורה ללא צורך, על פרטי פרטים של כמויות ומשקלים, על מנת שנזכור שהצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות...    

נתפרסם השבוע סיפורם של עובדי עיריית זכרון יעקב שהביאו לידיעת מבקר המדינה התנהלות בלתי ראויה וחוסר פיקוח על מחסני ציוד של העיריה: אין רישום של מה נרכש ונכנס ומה הוצא... עובדים אלה נאלצו להתפטר מעבודתם בעקבות איומים על חייהם... גם אם יסתבר שה"סיפור" מוגזם ו"מנופח", הוא חייב להעלות שוב לתודעה את הצורך בפיקוח ובקרה על רכוש ציבורי. יש למצוא איזון בין החובה למנוע מעילה או בזבוז כספי ציבור לשאיפה לעודד את נבחרי הציבור להשקיע ולפתח מבלי שביקורת שלוחת רסן ולזות שפתיים תכבול את ידיהם ותגדע את רצונם הטוב לפעול לטובת הכלל.

גיל נתיב