INkarmiel כל העסקים בכרמיאל במקום אחד מוצגים בהתאם לדרוגים שלכם

פרשת תצוה – תשע"ו

פרשת תצוה – תשע"ו

'תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם' – כלל זה משמש בהלכה בעיקר בתחום עבודת אלהים: בסדר הקרבת קרבנות בביהמ'ק ובסדר הברכות והתפילות שבסידור. הדוגמא הקלסית הוא קרבן התמיד: שני כבשים שמעלים לקרבן מדי יום ביומו, כל שאר קרבנות הציבור יוקרבו אחרי קרבן ה'תמיד' מהסיבה הטכנית שתדירותה'תמיד' היא הגבוהה ביותר...


סדר הקדימויות בלוח הזמנים הוא לפעמים גם סדר עדיפויות בחשיבות, כלומר, אם בגלל מצור או מחסור אין מספיק בעלי חיים להעלות על המזבח, יש להעדיף את הקרבן שתדירותו גבוהה יותר בלוח השנה, דהיינו את קרבן התמיד, על קרבנות מוספים של שבת וחג, שתדירותם נמוכה יחסית לעומת ה'תמיד'.

כלל פולחני זה אפשר לתרגם וליישם במצבים רבים בחיינו: לעתים קרובות אנו מתלבטים בין שמירה על שגרה יומית או שבועית לבין היענות להזמנות והזדמנויות חד-פעמיות. אינני מדבר על מצבי חירום בהם חייבים לזנוח כל עיסוק שבשגרה ולטפל מיידית במה שעלול להיות סכנת חיים לעצמנו או לזולתנו... אך מי מאיתנו לא עמד במצב כאשר ברגע שעמדנו לצאת מהבית לחוג השבועי של יוגה או התעמלות אירובית הגיעה הדודה מנתניה לביקור פתע... אין זה מצב פיקוח נפש, ובכל זאת לא נעים להתעקש אז על שמירת העיקרון של 'תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם'... מאידך, אורח חיים בריא ואריכות ימים תלויים דווקא בהקפדה על 'תדיר', על מועדים קבועים ביום לאכילה, מנוחה, רחצה, פעילות גופנית, על מועדים קבועים במהלך השבוע לקריאה, להרחבת אופקים ולבילוי...

בתיאור קרבן התמיד יש כלל נוסף שהוא עצה טובה לכל אדם בכל מקום: "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים"[שמות כט 38-39] אצל רוב בני האדם השעות שבין הבוקר לבין זמן שקיעת השמש מוקדשות לעבודה לצורך פרנסה: "יצא אדם לעבודתו ולפועלו עדי ערב" [תהלים קד] אשרי מי שמצליח להשכים קום לפני תחילת יום העבודה ולהקדיש זמן בהשכמה לעבודת הלב – לתפילה ו/או לעבודת השכל: לימוד דף תלמוד... אשרי מי שבסוף יום עבודתו מוצא פנאי וכח לחיי רוח והרחבת אופקים – לחוג עיון, הצגת תיאטרון, קונצרט, וכיו"ב: "את הכבש השני... בין הערביים'

בבוקר חיינו, בשנות הילדות והנעורים, דואגים הורינו והחברה הבוגרת שנוכל להתפנות מדאגות פרנסה ללימוד ולרכישת ידע, להנחלת אוצרות התרבות, המסורת והרוח שהלכו ונצטברו באלפי השנים קודם שנולדנו... אשרי הצעיר המשכיל לעשות שימוש נכון בשנים אלה 'שמח בחור בילדותך ויטיבך ליבך בימי בחורותיך' אומר קוהלת, אך הילדות והשחרות אינם רק זמן לשמחה, אלא בעיקר זמן לסקרנות ומחקר, לרכישת ידע בכל תחומי החיים, ידע שיניב פירות שנים רבות לאחר שהילדות והנעורים יחלפו...

מה הוא 'הכבש השני' ב'בין הערביים' של חיינו? יש אנשים שאינם חדלים להיות סקרנים ויצירתיים גם לאחר פרישתם לגימלאות. יתר על כן: זה הזמן להתבונן לאחור וללמוד מנסיון החיים מה סדר העדיפויות הנכון במסורת, בתרבות ובחיי המשפחה והחברה. יהי רצון שעולי הרגל הזקנים יזכו לומר: "אשרי זקנתנו שלא ביישה את ילדותנו..."   [פרפרזה על סוכה נג ע"א]

הרב גיל נתיב