פרשת השבוע - על פי התורה אשר יורוך בעל פה -לפרשת שופטים - תשעה

פרטים

נוצר ב שישי, 21 אוגוסט 2015 14:31

זה היה בשנת 1980 או קצת אחרי. ישבתי באוטובוס אגד בתחנה מרכזית בירושלים. כשהנהג כבר התניע עלה על האוטובוס אברך לבוש שחורים משרוך נעל עד מגבעת. נותרו רק שני מקומות פנויים, שניהם ליד נשים, ולכן פנה הצעיר בנימוס אל נוסעת שישבה לידי ושאל אותה אם אכפת לה לעבור לשבת במקום פנוי ליד אשה. לא היה אכפת לה, ואני זכיתי שהאברך ישב לידי בשעתיים של נסיעה עד חיפה. כשיצא האוטובוס מהתחנה פניתי אליו ושאלתי:

"מה האסמכתא, בתורה שבכתב או בתלמוד, האוסרת עליך לשבת ליד אשה? הרי אין כאן 'איסור יחוד' כי שניכם נמצאים באוטובוס מלא נוסעים, וגם אין חשש שתיגע בבשרה כי אתה לבוש מכף רגל עד ראש?"

הצעיר הרהר כחצי דקה, ואז ענה בהברה אשכנזית: "על פי התוירה אשר יורוכו"

שאלתי הבאה היתה: "מה האסמכתא, בתורה שבכתב או בתלמוד, לבגדים השחורים שאתה לובש? אין הם מתאימים כלל לארץ חמה כארץ ישראל"

האברך מיהר להשיב: "על פי התוירה אשר יורוכו"

ואז שלפתי עוד שאלה: "האם יש איסור בתורה שבכתב או שבעל פה להתבונן בטלויזיה? הרי לא היתה טלויזיה כלל בימי משה רבנו ואפילו לא בימיו של מרן ה'בית יוסף'?"  

שוב זכיתי באותה תשובה: "על פי התוירה אשר יורוכו"

כאן נסתיימה השיחה. שכני הצעיר מלמל את 'תפילת הדרך' ואני שלפתי עיתון מהתיק ושקעתי בקריאה. רק כשהגעתי לביתי חיפה חפשתי ומצאתי בחומש את המקור לתשובה המשולשת ששמעתי באוטובוס.

בדברים יז,יא מתואר מצב בו יש מחלוקת, סכסוך או סוגיה בכל תחום שהוא שבית דין מקומי אינו מצליח לפתור, ואז יש לעלות "אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך... ...אל הכהנים והלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם"... אחר הכרעת אותו בית דין עליון כבר אין מקום להרהור או לערעור, אלא יש לנהוג "על פי התורה אשר יורוך" "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"

'התורה אשר יורוך' בודאי איננה התורה שבכתב, כי אם התשובה מצויה בפירוש בתורה שבכתב אין כל צורך לעלות ממקום מושבך אל השופט במקום אשר יבחר אלהים... הכהנים הלויים והשופט של תקופת המקרא הוחלפו בסופרים, אחר כך פרושים, אח"כ תנאים ואחריהם אמוראים, וכל דור מסר את התורה שבעל פה לדור אחריו, אך לא רק מסר אלא גם פירש ודרש, צמצם והרחיב, תיקן תקנות וגזר גזירות. התורה שבכתב והתורה שבע"פ ניתנו בסיני כ'עסקת חבילה'. ההבדל העיקרי ביניהם הוא שהתורה בכתב היא סטטית: אין למחוק או להוסיף או לשנות אפילו מלה אחת, אף לא אות אחת. לעומת זאת התורה שבע"פ היא המרכיב הדינמי אשר כל דור ודור מוסיף ומחדש בה את חידושיו. כיום נדמה לרבים שלעם ישראל יש שתי תורות בכתב, כי יהודים רבים מתייחסים לכל מלה במשנה ובתלמוד ואפילו ב'שלחן ערוך' כאילו ניתנה למשה מסיני ונחקקה על לוחות. המגוון הגדול של זרמים, עדות וקבוצות המתגודדות בתוך עם ישראל הוא ערובה שהתורה שבע"פ תשמור על חיותה ועל הדינמיות שלה למרות התדמית הסטטית שמתאמצות לשוות לה קבוצות חרדיות.

האברך הצעיר שפגשתי באוטובוס איננו מרגיש בחסרונו של משה רבנו. הרב המלמד אותו ב'כולל' או הפוסק בקהילתו הוא יורש סמכותו של משה רבנו, ופסיקותיו מחייבות כ'הלכה למשה מסיני'. מצד אחד יש במסורת הרבנית תפיסה של דורות הולכים ופוחתים, וככל שמתרחקים בשנים ממעמד סיני כך יודעים ומבינים פחות... מאידך, דווקא התורה שבע"פ מדגישה ש"כל שלושה ושלושה (דיינים) שעמדו (כ)בית דין על ישראל הרי הם כבית דינו של משה" [משנה, ראש השנה, ב,ט]

בכל דור ודור יש הטוענים שצריך ל'חזור' אל התורה שבכתב ואל התנ"ך כי המסורת של חכמים הרחיקה לכת בהוצאת המקרא מדי פשוט. לדעתי, דווקא התורה שבע"פ והסמכות מרחיקת הלכת של חכמי התורה שבע"פ, עשתה את התורה שבכתב לתורת חיים אשר אפשרה לעם ישראל לשרוד 3000 שנה של תהפוכות וקשיים. תנאים ואמוראים הצטיינו בשכנוע עמוק ובטחון שבסמכותם לדרוש דרשות שיעקרו ויבטלו בפועל את חוקי התורה שבכתב [כגון "בן סורר ומורה" "עיר הנידחת"] ובמקרים רבים ירככו ויעדנו אותם, כל זאת מבלי לשנות אפילו אות אחת בתורה הכתובה.

ההיסטוריה של המסורת היהודית, בהלכה ובאגדה, היא מחרוזת ארוכה של רתימת הכתוב המקראי למרכבה של רעיונות חדשים ומציאות מתחדשת. ר' יוחנן סבור שתורת ישראל היא "רוב על פה ומיעוט בכתב" [גטין ס ע"ב] ומוסיף: "לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבע"פ שנאמר: כי על פי הדברים האלה כרתי איתך ברית..." [שם, שם]

משימה ראשונה במעלה הניצבת בפני דורנו היא לשמור על חיוניות התורה שבעל פה, כך שתעניק לבני הדור הזה את התשובות שהדור זקוק וראוי להן, דור הצמא ל"תורה אשר יורוך" –תורה דינמית ונאורה!

הרב ד"ר גיל נתיב