INkarmiel כל העסקים בכרמיאל במקום אחד מוצגים בהתאם לדרוגים שלכם

פרשת כי-תשא, תשע"ו

פרשת כי-תשא, תשע"ו

מעשה העגל, ירידת משה מן ההר, שבירת הלוחות ומבצע טיהור-חיסול של סוגדי העגל ע"י נאמני משה –הוא סיפור עלילה שמציב הרבה סימני שאלה ומעט סימני קריאה! הסיפור מאפשר הערכות שונות והיבטים שונים להתנהגותם ומעשיהם של כל המעורבים בו...


לכאורה, מה יש כאן להתלבט? משה נאמן לאלהי אמת, והעם כורע ומשתחווה להבל וריק, עגל זהב מעשה ידי אדם! קרוב לודאי שגם בעיני אספסוף פרימיטיבי של עבדים משוחררים לא היה עגל הזהב אלוהות ממש אלא רק סמל לנוכחות אלהים, בהמת-רכיבה עליה רוכב האלהים האמיתי שרק שבועות ספורים לפני כן הדהים את כל העם בעצמתו וביכולתו

מדוע היה על משה לשהות זמן ממושך כל כך על ההר? האם יעלה על הדעת שהאלהים אשר הצליח בין לילה לייבש מעבר בים סוף, זקוק לארבעים יום וארבעים לילה על מנת לחרוט עשר דברות על שני לוחות אבנים? מי שהיה זקוק לתקופה ממושכת כל כך היה משה רבנו! כנראה נתקיימה בו אזהרת חותנו יתרו "נבול תיבול" ז.א. העיסוק היום-יומי המתיש בהנהגת עם קשה עורף, מרובה מריבות ותלונות, כפי שטבעי לעם שעבר מעבר חד וחריף מעבדות לחירות, מאימפריה מיושבת ליד נהר איתן לנדודים במדבר יבש וצחיח. ההישגים הדרמטים של משה כשליח אלהים העומד ללא חת מול פרעה כבד-לב, נתחלפו לו בפתרון סכסוכים קטנים וקטנוניים בין שבטים ובתי-אב. משה היה זקוק בדחיפות למילוי מצברים הרחק מבני עמו בראש הר נישא. אמנם יתרו יעץ לו לבנות היררכיה של מנהיגים (שרי אלפים, שרי מאות וכו') אך יש צורך בכמה שנים עד שמנהיגות כזאת צוברת נסיון וידע ורוכשת את אמון ההמונים... מבחינת המוני בית ישראל עלייתו של משה למסע של מפגש אלהי על הר סיני התרחשה מוקדם מידי. העם לא היה מסוגל לחיות בלי המנהיג תקופה של 40 יום, במיוחד לאור העובדה שמשה לא הודיע מראש כמה ימים יארך מסע ההתבודדות והמדיטציה שלו על פסגת ההר...

גם כאשר משה ישב פיסית בתוך עמו, הוא היה מרוחק מאד ושונה מאד מצאן מרעיתו, וטוב שכך היה! הוא היה היחיד שבילדותו ובנעוריו לא גדל בפחד המתמיד של עם עבדים: שילוב של אימה ושנאה כלפי כח הזרוע של הנוגשים המצריים... הוא זכה לגדול בארמון המלכות, מוקף בחרטומים וחכמים יודעי קרוא וכתוב ואנשי תרבות. הוא ראה את המציאות מנקודת מבט שאף אחד מבני עמו לא זכה לה!

מדרש חז"ל מלמד סנגוריה על בנ"י גם במעשה העגל. אחרי כמה דורות בלב התרבות המצרית –האם אפשר היה לצפות אחרת מאנשים אלה?! לפני עשר שנים ערכתי טקס בר-מצוה לצעיר מוכשר בשם אוריאל. שבוע לאחר עלייתו לתורה הוא נתן לי ציור מעשה ידיו. בציור רואים היטב את משה העומד על ראש ההר ולוחות הברית בידיו, את העם למרגלות ההר רוקד במעגל סביב עגל הזהב, אך המפתיע בציור הוא שברקע ניצבים הספינקס והפירמידות של מצרים... כך ביקש הצייר הצעיר לבטא את קשר ההשפעה של התרבות המצרית על התנהגות בני ישראל בפולחן העגל.

חז"ל טענו שהורדת הלוחות השניים, שהיתה ביום הכיפורים לפי חשבונם, היתה ביטוי לכך שאלהים סלח לעמו על חטא העגל... מאידך טענו חז"ל שירידת משה מן ההר ושבירת הלוחות הראשונים היתה ביום יז בתמוז –לכאורה הקדמה לאסונות וצרות שיתרחשו בתאריך זה מאות שנים לאחר מכן. ז.א. זרע הפורענות של מעשה העגל, ההוללות משולחת הרסן סביבו, ושפיכות הדמים במלחמת האחים שהתחולל אחרי הריסת העגל נטבעו ב'גנים הלאומיים' שלנו והשלכותיהם לא יחלפו במהרה גם לאחר שעבודה זרה בביטוייה הפגאניים חלפה מן העולם...

הרב גיל נתיב