פרשת וישב -תשעו

פרטים

נוצר ב שישי, 04 דצמבר 2015 15:16

נכתב על ידי מערכת האתר

כשמקרינים סרטי מתח בטלויזיה מפסיקים את העלילה ברגע של מתח, ומשדרים סדרה של פרסומות. גם באופרות סבון לא מסיימים פרק ב'הפי אנד' כשהכל בא על מקומו בשלום, אלא במצב שמשאיר את הצופים במתח, כך שכל צופה יחליט/תחליט לראות את התכנית הבאה כדי לדעת איך זוג האוהבים המקסימים פתרו את המשבר ביניהם, או איך ניצל הגיבור טוב הלב ממלכודת שטמנו לו ה"רשעים"...

פרשת 'וישב' מפסיקה את סיפור יוסף ברגע הכי מותח: הבחור היפה והשאפתני, young and restless יוסף, ניצל ממוות נוראי בבור מיים, אך בהמשך הפרשה מגיע לשפל מדרגה שהוא כמעט כמו מוות: הוא נמכר לעבד במצרים. הקוראים במתח: איך הוא יחלץ ממצב שנראה כחסר סיכוי? ברגע זה מפסיקה הפרשה את סיפור קורות יוסף ועוברת לסיפור על האח יהודה, שבתחילתו נשמע ככרוניקה משפחתית יבשה: התחתן עם אשה כנענית, נולדו לו שלושה בנים, הם גדלו, הבכור, ער, התחתן ומת לפני שנולדו לו ילדים. הבן השני גדל, ונקרא לייבם את אלמנת אחיו. הוא לא רצה שהיא תיכנס להריון ממנו כי ידע שלפי החוק הבן שיוולד לה יחשב כאילו הוא בן אחיו המת, ולכן במקום לקיים יחסי מין נורמליים עם אשתו הטריה, עשה מה שנקרא בשפה מקצועית: משגל נסוג. כאן מתחיל הסיפור שהוא לכאורה, צדדי, להיות מעניין. שמו של האח האמצעי היה אונן, והוא הוריש לשפה העברית את הפועל 'לאונן' ואת המושג 'אוננות' כלומר: להוציא שכבת זרע לבטלה (גם באנגלית onanism). על התנהגות בלתי ראויה זו משלם אונן בחייו, ותמר נותרת אלמנה ללא ילדים בפעם שניה...

בהמשך הסיפור אנו נתקלים באפליה ואי-צדק ביחס החברה כלפי גבר ואשה: כאשר ליהודה האלמן יש צורך מיני –אין לו בעיה לבוא אל זונה למצוא פורקן ליצרו. האלמנה תמר יושבת ללא גבר כמה שנים, כי היא 'שומרת יבם' וכאשר היא נכנסת להריון מחוץ לנישואין, פוסק יהודה חד-משמעית: הוציאוה ותישרף! למזלה של תמר ולמזלם של צאצאי יהודה עד היום הזה (רוב העם היהודי) יהודה מודה באשמה: לא רק שהוא מודה שהוא זה שהכניס את כלתו תמר להריון, הוא גם מודה שהיא צדקה בכך שהתחפשה לזונה והפילה אותו בפח, כי הוא לא מילא חובתו להשיא אותה לבנו הצעיר (שמו היה: שלה).

גילי זיון טוענת (בדרשה על פר' וישב) שהמכנה המשותף לסיפור יוסף ולסיפור יהודה ותמר הוא חוסר התקשורת בין אנשים... נדמה לי שזה מכנה משותף לכל ההיסטוריה האנושית! כדי לשמור על הגינות ותקשורת איתה, אני מציין שהדרשה שלי היא הרחבה ותוספת על הדרשה שלה: בסיפור יהודה ותמר היתה נמנעת שערוריה שכמעט נסתיימה בהוצאה להורג בשריפה של תמר אילו הייתה תקשורת בין שניהם ותמר היתה יכולה לתבוע בפירוש את זכויותיה: או שבנך הצעיר ייבם אותי או שתשחרר אותי ממחויבות היבמה ואוכל להינשא לגבר כלשהו...

גם סיפור יוסף כנער מתאפיין בחוסר תקשורת: "ולא יכלו דברו (=לדבר עמו) לשלום" [לז 4]. רש"י מציין "מתוך גנותם (של האחים) למדנו שבחם: שלא דברו אחת בפה ואחת בלב" –כלומר יש תקשורת מדומה ומזויפת בין בני אדם. העובדה שהאחים אינם מחליפים אפילו ברכת נימוסין פשוטה ומקובלת עם אחיהם יוסף, היתה צריכה להיות נורת אזהרה אדומה ליוסף עצמו, ובאמצעותו גם לאביו. אך שניהם מתעלמים מכך! יעקב שולח את יוסף "לך נא ראה את שלום אחיך..." דהיינו את האחים שכבר אינם מדברים איתו לשלום. יוסף אמנם אומר: "את אחי אנכי מבקש" אך בקשה זו נאמרת מאוחר מדי...

"הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא" –בעזרת תקשורת פתוחה וכנה אפשר היה למנוע כמה וכמה תקלות ואסונות בחיי אבותינו, בתולדות עמנו ובתולדות יחסינו עם שכנינו בעבר, בהווה ובעתיד...

גיל נתיב