"רואים רחוק, רואים שקוף" - דרשה לפרשת האזינו

פרטים

נוצר ב שישי, 25 ספטמבר 2015 16:53

נכתב על ידי מערכת האתר

כתוב אחד אומר "עלה אל הר העברים הזה הר נבו... וראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל... כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל" (דברים לב, מט-נב) וכתוב אחד אומר "ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו... ויראהו ה' את כל הארץ..." [דברים לד,א-ב]. האם יש סתירה בין שני כתובים אלה?

בפרשת האזינו נצטווה משה לראות בעייני בשר ודם. אמנם, גם בן מאה ועשרים לא כהתה עינו, אך הייתה זו

עין אנושית המוגבלת באופק של שדה ראיה. גם באופק הזמן הנראה לעין עדיין היתה זו 'ארץ כנען'. חותם

תושביה הראשונים לא מש מנופיה ואופיה, וכל מי שעיניו בראשו היה אומר שהכנעניות תמשיך להשפיע גם

על הדורות הראשונים של התושבים החדשים. רק כאשר זכה משה לרוח הקודש על פסגת נבו, בהתרוממות

הרוח שלפני מותו, הוא זוכה לראיה מסוג אחר. בדיבור המתחיל "כי מנגד תראה את הארץ" אומר רבינו בחיי:

...מלת 'תראה' כוללת ראיה בחוש העין וראיה בעין השכל, כי הראה אותו בעין השכל הארץ שהיא מנגד, כלומר

שהיא כנגד ארץ כנען, ועל כן נראה לי לפרש שעל כן הוצרך לחזור ולומר 'אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל' ולא הספיק לו במה שאמר 'ושמה לא תבוא'...

בפרשת וזאת הברכה הראה ה' את משה מה שעין אנושית איננה מסוגלת לראות מפסגת נבו: "את הגלעד עד דן. ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון" עין אנושית לא תוכל לראות את הים האחרון (=הים התיכון) אלא אם כן יהיו הרי אפרים והרי יהודה שקופים. בראיה רחוקה זו חוצה משה לא רק את גבולות האופק הגיאוגרפי אלא גם את גבול הזמן: הוא חוזה עתיד בו הרי הארץ וחבליה יהיו קרויים על שמות בני ישראל: דן, נפתלי, אפרים וכו'... ז.א. את תהפוכות העתיד... כך דורש רש"י לגבי כל אחת מנחלות השבטים הנזכרים בפסוק: "הראהו ארצו/ארצם בשלוותה ובחורבנה" בפירוש המקרא 'עד הים האחרון' מצטט רש"י מדרש האומר: 'אל תקרא הים האחרון אלא היום האחרון –הראהו הקב"ה כל המאורעות שעתידין ליארע לישראל עד שיחיו המתים..."

"...לפרוש כנפיים ולעוף אל מקום שבו, אולי כמו הר נבו, רואים רחוק רואים שקוף" (מתוך שיר שכתב יענקל'ה רוטבליט והלחין שמוליק קראוס). שקיפות ההרים והעתיד לה זוכה משה לפני מותו היא היכולת להבין שבמהלך ההיסטוריה האנושית קורים דברים שקשה להסבירם בחוקי סיבה ותוצאה, בחוקי סבירות והסתברות, ובלתי אפשרי לצפות אותם מראש. לדוגמא: מי היה מאמין שהמעצמה השניה בעולם, ברה"מ, תתפרק למדינות עצמאיות לא כתוצאה ממלחמה, אלא מלחצים חברתיים פנימיים.

משה תיאר את העתיד בשירת 'האזינו': זה הוא עתיד מעגלי: וישמן ישורון ויבעט –העונש על ה'בעיטה' הוא חורבן וגלות -כתוצאה מהעונש חוזר העם בתשובה–בעקבות התשובה ישוב העם אל הארץ המובטחת ויזכה לשפע-ברכה ובעקבות זאת שוב ישמן ישורון (=ישראל) ושוב יבעט וחוזר חלילה... ראייה רחוקה ושקופה של משה על הר נבו היא ראיית השבירה העתידית של 'מעגל קסמים' (vicious circle ) זה. רק בבדידות על פסגת נבו משה זוכה לראיה זו כי לא היה איש אחר הראוי להיות במדרגת נבואה זו: היכולת לחזות איך יפרץ מעגל הדטרמיניזם ההיסטורי בעם ישראל ובאנושות כולה, ויגיע השלב ה'פוסט-היסטורי' אשר בו 'יחיו המתים'.

גיל נתיב