רוב האנשים החיים כיום בעולם המערבי, חיים בעולם של שפע. ההיצע של מזונות מעובדים הערבים לחיך בחנויות ובסופרמרקטים הוא עצום. מרבית המזונות הללו מכילים גם ויטמינים ומינרליים סינטטיים מוספים. ואם אין די בכך, מצטרפות לחגיגה מסעדות רבות ובתי קפה המציעים מגוון של ארוחות האמורות לגרות את הכיך אך הן עטירות בקלוריות.

התוצאה הבלתי נמנעת ממצב זה היא עלייה באחוזי ההשמנה ההולכים ותופסים תאוצה בעולם המערבי וגם בארץ.

מדפי הספרים עמוסים בספרי דיאטה שונים ומשונים המתיימרים לפתור את הבעיה אחת ולתמיד, ובמהירות המרבית כמובן. אבל, מן המחקרים העדכניים מסתברת עובדה פשוטה ומדהימה: 95% מן האנשים שעשו דיאטה לצורך ירידה במשקל, ללא תלות בסוג הדיאטה, חזרו בסופו של דבר למשקלם ההתחלתי, ואף חרגו ממנו לאחר כשנתיים.

הורמונים

לא פעם אני שומעת את המשפט: "כל החיים אני בדיאטה, ניסיתי כל דיאטה אפשרית, אני כמעט לא אוכלת ובכל זאת עולה במשקל".

במחקרים עדכניים מתברר שעל פי רוב ההשמנה אינה קשורה בהכרח לצריכת קלוריות או לכוח רצון. אלא היא תלויה בחוסר איזון של הורמונים שונים בגוף ובדם. הורמונים הם שליחים כימיים המווסתים תהליכים בגוף ואחראיים בין היתר על התיאבון והשמנה. בין הורמונים אלו ניתן למצוא את: הלפטין, האינסולין, הגרלין, הורמוני בלוטת התריס, הורמוני בלוטת האדרנל (קורטיזול ואדרנלין), הורמוני הגדילה, הורמוני המין.

בכתבה היום אציין שני גורמים העיקריים להשמנה: האחד הוא תנגודת ללפטין והשני תנגודת לאינסולין.

 
לפטין (Leptos – רזה) נחשב כהורמון השובע. מופרש מתאי השומן בגוף ומדווח למוח על רמות השומן בגוף שאמור להחליט אם יש צורך להמשיך לאכול. תפקידו, לווסת את מספר הקלוריות הנצרכות והנשרפות וכמות השומן הנאגר בגוף ולאזן את רמות האנרגיה הנצרכות. כאשר מספר תאי השומן עולה (מצב של השמנה) רמת הלפטין בדם עולה, ולהיפך: במצב רעב, תת תזונה או אנורקסיה – רמת הלפטין בדם נמוכה. לפטין משפיע על הפרשת אינסולין מהלבלב, ועל הפרשת הורמוני בלוטת התריס, ולכן משפיע על חילוף החומרים. כמו כן הוא משפיע על הורמוני הדחק (סטרס - קורטיזול ואדרנלין) המגבירים את התשוקה לאוכל אצל חלק מאנשים ואצל אחרים מגביר הימנעות מאוכל.

הפרשת יתר של לפטין, דלקות בגוף, חוסר פעילות גופנית, ירידה בשריפת קלוריות ואי סבילות למזונות גורמים לתנגודת ללפטין. זו אחת הסיבות העיקריות להשמנה. המוח, שבגלל התנגודת ללפטין אינו 'רואה' את הרמות הגבוהות של הלפטין בדם, מאותת לגוף שהוא נמצא ב'מצב של רעב'. כתוצאה מכך האדם 'חייב לאכול כדי לא למות מרעב', לשרוף פחות קלוריות ולהפחית פעילות גופנית כדי לשמור על מאגרי שומן נאותים להישרדות. התוצאה: חוסר יכולת לשלוט על כמות האוכל הנצרכת והשמנת יתר. כוח הרצון אינו מסוגל להתמודד עם אותות 'ההרעבה' מהמוח, והאדם ממשיך לאכול כהכנה למצבי רעב בעתיד. זו אחת הסיבות העיקרית לכישלון של דיאטות.

יש לפתח מודעות לסיבת האכילה ולגורמים שלה . פעילות הגופנית משפרת את עיכול המזון את חילוף החומרים וגם מונעת מחלות רבות. רק אורח חיים בריא הוא ערובה לירידה מתונה וקבועה במשקל עד הגעה למשקל הנכסף ולשיפור משמעותי במצב הבריאותי.

חשוב לזכור: אם אתם לא מצליחים לרדת במשקל כדאי לכם ללכת לרופא המשפחה שלכם ולבקש ממנו את הבדיקות הרצויות אולי זה יחסוך מכם הרבה כאב ותסכול בעתיד.

הכתוב במאמר זה הוא לצורך ידע כללי, ואין בו שום הוראות לשינוי תזונתי כלשהו.

מוזמנים להמשיך ולעקוב אחר עוד כתבות מאמרים וסרטונים בדף של רזימפו

שלכם
מיכל