מחר ב-28 באוגוסט 1983, לפני 31 שנים בדיוק, הודיע ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל על כוונתו לפרוש. מול ביתו הגיעו אנשי ימין רבים שניסו לשנות את דעתו ולצדם אנשי "שלום עכשיו" שבירכו אותו על ההחלטה.
בישיבת הממשלה ב-15 בספטמבר הודיע על כוונתו להתפטר במילים "איני יכול עוד". מעבר לכך לא הסביר את מניעיו. השרים ניסו להניאו מכך, אולם בגין היה נחוש בהחלטתו. בגין הסתגר בבית ראש הממשלה, ורק כעבור כמה שבועות הגיש בשמו מזכיר הממשלה דן מרידור את מכתב ההתפטרות לנשיא.

מספר השערות הועלו להסברת חוסר תפקודו והתפטרותו. היו שייחסו את השבר למותה של עליזה רעייתו, אשר שימשה לו משענת בכל שנות מאבקיו ואליה היה קשור עמוקות. במיוחד הוא כאב את העובדה שלא היה לידה ברגעיה האחרונים בשל ביקור מדיני בוושינגטון. כשנודעה לו הבשורה על מותה אמר: "למה עזבתי אותה?", ולאחר מכן הפסיק את הביקור ושב לישראל. הסבר אחר שהועלה טען כי הקשתה עליו הסתבכותה של ישראל בלבנון, מספר הקרבנות הגבוה שגבתה מלחמת לבנון, מסקנות ועדת כהן והביקורת הציבורית.

במהלך השנים, הובאו עדויות רבות על תקופות של חוסר תפקוד במהלך כהונתו כראש ממשלה. במיוחד, על פי עדותו של מזכירו הצבאי, עזריאל נבו. מאז ספטמבר 1982 ניתק בגין את עצמו מכלל המערכת ושמר על קשר רק עם מספר מצומצם של אנשים בקרבתו. בריאותו הפיזית והנפשית באותה עת הייתה רופפות. עפר גרוזברד טען בספרו "מנחם בגין, דיוקנו של מנהיג" כי בגין סבל מדיכאון קליני מאז ילדותו, ודיכאון זה התפרץ והחמיר במהלך כהונתו כראש ממשלה.

ההשוואה בין חוסר תפקודו של מנחם בגין ז"ל, לבין חוסר תפקודו של בנימין נתניהו בעת הזאת מתבקשת. חוסר תפקודו של נתינהו זועק לשמים, אך אין בו את הישרה והאומץ לקום ולהודות בחדלונו, בדיוק כמו שלא היה בו מעולם את האומץ לעשות שלום של אמיצים, או לצאת למלחמת חרמה בטרור, אשר תפתח אופק מדיני, ולשאת במלוא האחריות. כמו שמעולם לא היה בנתניהו את האומץ להתעמת עם הטיקונים, להוריד את יוקר המחיה, לנפץ את בועת הנדל"ן, לשקם את מעמד הביניים הנכחד במדינה, ולהפוך את החיים בארץ הזאת לראויים.

ביבי בניגוד לבגין, לעולם לא ישים את המפתחות על השולחן, יהיו תוצאות מעשיו אשר יהיו, ולנצח יאחז בקרנות המזבח, תוך שהוא עושה שימוש ציני ומניפולטיבי בתקשורת לעיצוב דעת הקהל, להמשך תמיכה בשלטונו, ולהמשך מגמתי של ניצול מנעמי השלטון לסיפוק גחמותיו.

לא נותר לנו אלא לדרוש את התפטרותו של חדל האישים, המזיק, וחסר התפקוד, עד שילך ויעזוב אותנו בשקט, ויפה שעה אחת קודם. כי לא נוכל עוד לסבול ולהתאפק עד הבחירות הבאות.