INkarmiel כל העסקים בכרמיאל במקום אחד מוצגים בהתאם לדרוגים שלכם

חדשות

פרשת מקץ - תשעו - היכרות והתנכרות

סיפור יוסף ואחיו הוא המורכב ביותר מכל סיפורי האחים בספר בראשית. יוסף היה בן 17 שנה כאשר המתח בינו לבין אחיו הגיע לשיא. כמה שנים עברו ממכירתו ע\\\"י אחיו עד שהתראה איתם שוב? בן 30 שנה היה יוסף בעמדו לראשונה בפני פרעה [מא 46], בן 37 כשתמו שבע השנים הטובות, בן 38 או 39 כאשר אחיו עמדו לפניו.



הוא מכיר את אחיו והם אינם מכירים אותו [מב 7-8] הסיפור תמוה: האם עד כדי כך הזדקן יוסף במהלך 21-22 שנה שחלפו? לאחרונה הזדמן לי לפגוש אנשים שהכרתי בתנועת נוער הצופים בחיפה בשנים 1960-1964 לרובם לא היה קושי לזהות אותי למרות שחלפו חמישים שנה מאז התראינו לאחרונה! אחי יוסף לא הכירו את בן אביהם (איתו גרו תחת אותה יריעת אוהל), אחרי שלא התראו תקופה קצרה מזו!

שני הסברים לכך:

א. התנכרות יוסף היתה לא רק כלפי אחיו כי אם גם לבית אביו. כמתבוללים אחרים בתולדות עם ישראל התחיל יוסף התערותו במצרים בכורח הנסיבות, במטרה להיחלץ מבור תחתית של עבדות ובית סוהר, אך המשיך בתהליך בהתלהבות כפי שמעיד הסבר השם שבחר לבנו מנשה: \\\\\\\\\\\\\\\"כי נשני (השכיח) אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי\\\\\\\\\\\\\\\" החלפת שמו לשם מצרי (מיוסף לצפנת-פענח) ונישואיו עם אשה מצרית ממשפחה מיוחסת הם פסגת חלומותיו של כל מתבולל! לא כל מי שמגיע לפסגת החברה והתרבות הנכרית מתנכר ביודעין לעברו: מרדכי היה מזוהה כ\\\\\\\\\\\\\\\'יהודי\\\\\\\\\\\\\\\' בחצר אחשוורוש למרות שמו הפרסי (גם השם העברי \\\\\\\\\\\\\\\'הדסה\\\\\\\\\\\\\\\' הוחלף בשם פרסי \\\\\\\\\\\\\\\'אסתר\\\\\\\\\\\\\\\'). יוסף, המשנה למלך פרעה, היה בלבושו, לשונו, תספורתו והתנהגותו \\\\\\\\\\\\\\\"יותר מצרי ממצרי\\\\\\\\\\\\\\\"...

ב. האחים לא זכרו היטב כיצד נראה יוסף הצעיר כי כאשר עדיין גרו יחדיו הם \\\\\\\\\\\\\\\"לא יכלו לדברו לשלום\\\\\\\\\\\\\\\" [לז 4] כלומר, שנאתם כלפיו הגיעה לכך שהם נמנעו מהביט בפניו. אמנם, הם זיהו אותו מרחוק כאשר התקרב אליהם בשדה [לז 18], אך לא היה זה בגלל מראה פניו כי אם בגלל כתונת הפסים שלבש. תווי הפנים של אדם אהוב נחרתים בזכרון אך לא כן פניו של אדם, אפילו אח, שמתחמקים עד כמה שאפשר מנוכחותו.

גדולתו של יוסף בפרשת \\\\\\\\\\\\\\\'מקץ\\\\\\\\\\\\\\\' היא כפולה:

א.      האינטרס האישי שלו היה להתנכר אל אחיו, רועי צאן עבריים (הנחשבים ל\\\\\\\\\\\\\\\'תועבת מצרים\\\\\\\\\\\\\\\'), על מנת לא לסכן את השתלבותו–התבוללותו המוצלחת בחברה המצרית. היה עליו לשמוח על כך שאחיו אינם מכירים אותו ולשלחם מעל פניו מבלי להסתכן שבית המלוכה יזהה את יוסף–צפנת פענח עם משפחת רועים \\\\\\\\\\\\\\\'פרימיטיבית\\\\\\\\\\\\\\\'. למרות זאת הוא קושר את אחיו אליו בתחבולות שונות.

ב.       התנהגותו של יוסף כלפי אחיו איננה נובעת ממניעי נקמה (יש לשער שקיננה בו תחושת נקם על מה שעוללו לו) אלא מן הרצון להביא אותם למצב בו יוכיחו כלפיו וכלפי לעצמם שהם מצטערים בכנות על מכירתו לעבדות, ולפחות אחד מהם יביע נכונות לוותר על חירותו על מנת להציל מעבדות את \\\\\\\\\\\\\\\'יוסף השני\\\\\\\\\\\\\\\' –הלא הוא אחיו הצעיר בנימין.

מתח ויריבות בין אחים אינם רק נחלת העבר. המבנה המשפחתי ה\\\\\\\\\\\\\\\'מסורתי\\\\\\\\\\\\\\\' לא תמיד נשמר, כי החיים רבי תהפוכות והפתעות. יעקב האב נוטר טינה עד סוף חייו כלפי בניו הבכורים, ראובן שמעון ולוי, ומבכר את בן האשה האהובה הצעיר על פני בכורו. במשפחות רבות היתה אפליה כזו גורמת לפירוק המשפחה, אך צאצאי יעקב שומרים על מסגרת משפחתית-שבטית ונעשים לעם אחד, לא במעט בזכות גדולת האופי והחוכמה של יוסף עלינו להפיק לקח מחוכמת יוסף לכל הדורות: לא די ברצון טוב על מנת להשיג פיוס אמיתי. יש לתכנן היטב את ההתפייסות והסליחה כך שיהיה בסיס בריא לקשר עתידי בין האחים היריבים לשעבר.

                                 הרב גיל נתיב