תורה ציוה לנו משה–האם משה ציווה לנו ולא הקב"ה? ע"פ המדרש, מתוך תריג מצוות שבתורה, שמע עם ישראל רק שתי מצוות-דיברות ('אנכי' 'לא יהיה לך') מפי אלהים, ושאר 611 מצוות, הערך הגימטרי של 'תורה', מפי משה [שה"ש רבה א' יג, פסיקתא רבתי כב ]. האם נבצר מאלהים להשמיע מן השמיים את כל תריג מצוות באוזני כל ישראל, ועל ידי כך למנוע מראש טענות שמשה הוסיף מדעתו על המצוות ששמע?

משה רבנו זכה לידיעת אלהים 'פנים אל פנים' [דברים לג 10] כפי שלא זכה בן תמותה אחר. משה זכה ללמוד אמיתות נצחיות, תורה שלא תהא מוחלפת לעולם. יתרונו הגדול של משה היה יכולתו לתרגם את התגלות אלהים ללשון בני אדם. כמנהיג של עם עבדים משוחררים הוא הכיר וידע את מגבלות ההכרה וההבנה של שומעיו. התורה שמסר משה לישראל היתה מותאמת ליכולת הנפשית והשכלית של אותו דור. בתורה הכתובה יש דברים שבעייני בן דורנו נראים “פרימיטיביים”: עבדות, מוות בסקילה ושריפה, הורים המביאים את בנם למות בסקילה כ'בן סורר ומורה', עונש כריתת כף יד [דברים כה 12], מחייה טוטלית (ג'נוסייד) של עם... לכל אלה יש הסבר אחד: בימי משה אי אפשר היה להמון העם להבין חוקים "ליברלים" ולחיות על פי חוקים אלה. משה חייב היה לתרגם דברי אלהים חיים ללשון בני דורו. זו היתה גם הסיבה לשבירת הלוחות שהיו מעשה אלהים והחלפתם בלוחות שמשה עיצב במו ידיו. החשיבה של יוצאי מצרים היתה חד-מימדית, נעדרת יכולת לראות צדדים שונים של האמת. משה זכה להכיר את העולם משלוש זויות שונות: כנסיך בארמון פרעה -בית ועד לחרטומים, רופאים וחכמי אומות העולם, הוא גם היה שותף בסבלות אחיו העבדים, ואח"כ בילה שנים כרועה צאן בלב המדבר... אין לצפות ממשה רבנו שידבר אל בני דורו במושגים המקובלים על אנשים החיים בראשית האלף השלישי למנין או"ה. לא היתה למשה ברירה אלא לדבר אל עמו תוך שימוש בהנחות יסוד שהיו מקובלות אצל כל יושבי תבל: כגון: שבכל חברה אנושית יש עבדים ובני חורין, שבכל חברה נשים נחותות במעמדן ובזכויותיהן לעומת גברים, ושהדרך להתקרב אל אלהים היא ע"י שחיטת בעלי חיים והעלאתם לקרבן על מזבח.

המין האנושי, ועם ישראל בכללו, עדיין בעיצומו של הליך התבגרות ושחרור מתפיסות יסוד אלה ומעבר לתפיסת עולם חדשה. זכותנו וחובתנו לתרגם את ערכי היסוד שבתורה ללשון בני דורנו, ולהמשיך בתהליך המדרשי-דינמי שהתחיל כאשר מסר משה את התורה ליהושע. לעתים יש להוציא את המקראות מפשוטם כי זו "צוואתו" של משה רבנו: להתייחס אל התורה כאל נטיעה אשר שורשיה נטועים במקום אחד, אך ענפיה ועליה פרים ורבים לכל הכיוונים [על סמך דברי ר' אלעזר בן עזריה, חגיגה ג ע"ב]

מורשה קהילת יעקב "אל תקרא 'מורשה' אלא 'מאורסה' -מלמד שהתורה ארוסה לישראל" [שמות רבה לג, ז] לכאורה, היה על המדרש לתאר את הקשר של עם ישראל ותורתו כקשר של 'נישואין' שהוא הקשר המתמיד לאורך שנות חיי הזוג, במקום 'אירוסין' –תקופת מעבר של שנה או פחות, כאשר הכלה עדיין בבית הוריה, בהכנה לקראת נישואין. הנביא הושע בפסוק 'וארשתיך לי לעולם' והמדרש על 'מורשה=מאורסה' מעדיפים תקופת זוהר בזוגיות, תקופה של ערגה וחיזור, מאמץ הדדי לשאת חן. קסם ההתאהבות של תקופת האירוסין הולך ודוהה, הולך ונחלש בשנות הנישואין. לכן מזכירים לנו, החתן הקולקטיבי של התורה, שקשר ה'אירוסין' עם התורה מחייב ש"בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו ביום נצטוית עליהם" -בכל יום ובכל עת יש למצוא טעם חדש ומשמעות חדשה בתורה שציוה לנו משה.                     הרב גיל נתיב